בדיחרוז
אל פסיכיאטר דגול מר שטוק מגיע,
לרופא מספר, מה לו מפריע.
הבן שלי, יוסי, כך הוא אומר,
ילד נורמאלי, פחות או יותר.
הולך לבית הספר, כמו כולם.
הוא ילד רגיל, אבל לא מושלם.
לכן, אומר ללא שהייה,
עם הילד הזה, יש בעיה.
הרופא הדגול אינו מתבלבל,
במה העניין? כך הוא שואל.
כי מכל הדברים הוא תמיד מתחמק,
רק עם ברווזים מגומי באמבט משחק.
שעות על שעות, הוא עם ברווזים,
דר' האם הוא לא קצת מגזים?
שואל הרופא, בן כמה הבן?
שאתה בו כל-כך מתלונן.
יוסי בן ארבע וחצי שנים,
שמע דוקטור, זה לא נעים.
מה לא נעים? נרגז הרופא.
בגילו בברווזים לשחק זה יפה!
אותי זה כלל לא מפתיע,
מדוע לאבא זה כה מפריע?
האב המסכן, בוש ונכלם,
מתגמד לרצפה, כמעט נעלם.
אוזר קצת אומץ, מרים מבט.
לרופא כך הוא אומר אז לאט.
קשה לי עם הילד, אני סובל בגללו.
הברווזים הם שלי! הם כלל לא שלו!! |