לילי רוז / אדם שוויתר |
שבו הוורדים אינם דוקרים לעולם,
לא הבטחתי שנראה הלילה את אור הירח,
ולא אמרתי שים הדמעות נדם,
לא חשבתי שיש לי או לך תקווה לחיות,
אך קיוויתי שבחיים כמו תמיד יש הפתעות,
האמנתי שבכל זאת ישנו מוצא,
למרות שידעתי שלפעמים הדרך חסומה,
רציתי להיות לך כתף למשענת,
להיות היד החזקה שתופסת אותך,
גם כשאמרת, לא הקשבתי,
כי ידעתי שיש לך ברירה,
לא רוצה שתיפול ותשבר,
לא רוצה לבכות על אדם שוויתר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|