|
שאלתי אותה מה היא רוצה מהחיים שלי. היא ענתה שהיא לא יודעת
ופרצה בבכי. אני לא אחד שיודע להתמודד טוב עם בכי. ואני מאוד
לא אוהב בחורות היסטריות. רבע שעה בערך עמדתי ככה, הסתכלתי
עליה בוכה ולא ידעתי מה לעשות. אם אני אנחם אותה, זה יראה שהיא
חשובה לי. והיא לא. בעצם אולי. אני לא יודע. מצד שני, ללכת משם
יהיה רע, לא יכולתי להשאיר אותה ככה.
ביקשתי ממנה שתפסיק לבכות והיא התנצלה. "על מה את מתנצלת
בדיוק?" שאלתי אותה.
"על זה שהתנהגתי כמו ילדה קטנה. פשוט כל המצב הזה כל כך
מתוסבך. אני לא יודעת מה אני רוצה. לא ממך לא ממני ולא מהחיים
עצמם. אין לי מושג מה אני רוצה. או צריכה."
"אני מבין אותך" שיקרתי "אני יודעת" היא חייכה מבעד למסך
הדמעות.
פתאום היא נראתה לי יפה. פתאום נקלט לי שהיא כן חשובה לי, קצת.
"אז מה אנחנו עושים עכשיו?" שאלתי אותה. "נפרדים" היא הלכה. |
|
|
נמתח אותו קצת,
נבטיח לו הבטחות
כל הזמן ולא
נקיים, ואז בגיל
100, לא, 99 -
זה יותר דרמטי -
נשנה לו את השם
ונחתוך לו את
הזין. ואז גם
נקיים את
ההבטחות, אבל
הוא בטח כבר
יהיה סנילי מדי
כדי לשים לב.
הקופירייטר של
אלוהים מייעץ
לבוס לגבי אברהם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.