או: איך להכיר חברים חדשים.

לפני שנה כתבתי סיפור על משהו שקרה לי לילה אחד בלונדון, וזה
עוד אחד:


יומיים אחרי שפגשתי את מארק, הייתי בדרך לסוהו. יש שם מועדוני
ג'אז שהמליצו לי עליהם וגם נהייתי רעב, אז חשבתי לעצור לפני זה
לאכול משהו. אז עברתי ליד המקום שבו פגשתי אותו אבל הוא לא היה
שם. היו שם אנשים אחרים, בטח לכל אחד מהם יש איזשהו סיפור
דומה. עברתי דרך שד' שאפטסברי ועליתי למעלה דרך צ'רינג קרוס.
עברתי דרך חבורה של אנשים שנראו לי די מפחידים ומיהרתי להתחפף
לפני שיהיו בעיות. הגעתי לסוהו, ועברתי בין מועדוני הג'אז, אבל
מסתבר שרובם מועדוני חברים, מה שהעלה בי את התהיה של איך
לעזאזל נהיים חבר במועדון כזה? בטח צריך להכיר שם איזה מישהו.
חוצמזה עולה שם פול כסף כניסה. די התבאסתי כי אף פעם לא יצא לי
להיות במועדון ג'אז אמיתי, אפלולי כזה. עלו לי בראש סרטים של
שנות ה-30, משהו כמו ניו אורלינס כזה. מועדון אפלולי כזה,
מעושן, עם בר ושולחנות ישיבה, גברים בחליפות ונשים בשמלות ערב,
ריח של אלכוהול, עשן סיגריות ובשמים, להקת ג'אז וזמרת עם קול
נמוך לובשת שמלת פאייטים אדומה ונמרחת על הפסנתר, שרה בלוז.
אני והפנטזיות שלי . אז החלטתי ללכת לשבת איפשהו, וגם נהייתי
רעב. נכנסתי לבית קפה, הזמנתי לשתות ורציתי גם לאכול, אבל אז
ניגש אלי הומו אחד שניסה להתחיל אתי, והיה קצת שיכור ודי
אגרסיבי והייתי צריך להשתמש בכח בשביל להעיף אותו ממני.  לא
התאים לי המקום הזה אז התחפפתי משם כמה שיותר מהר. שמישהו אחר
ישתה את מה שהזמנתי. משם הלכתי לבית קפה אחר, התיישבתי, המקום
היה יותר ידידותי, והזמנתי לאכול ולשתות, הורדתי את הכובע
והוצאתי את ה"לונלי פלנט" בשביל לראות לאיפה לטייל מחר.

"פתאום נכנסת היא, מדי צבא..."

ופתאום היא הופיעה מעלי. בחורה צעירה, חמודה מאד, קצת יותר
נמוכה ממני, שיער ג'ינג'י אסוף לשתי קוקיות ואוברול, סטייל
בילבי, ושאלה אותי בחיוך רחב ובאנגלית עם מבטא צרפתי אם אני
רוצה להצטרף לשולחן שלה ושל החברים שלה או שאני בקטע של להיות
לבד. דווקא מצא חן בעיניי הרעיון, אז לקחתי את הדברים שלי
והצטרפתי לשולחן שלה. לה קוראים ליסה, ואת השמות של החברים שלה
אני ממש לא זוכר. הכרנו הם שאלו מאיפה אני ואמרתי ישראל. אז הם
התלהבו והתחילו לשאול שאלות על הארץ. סיפרתי להם, וישבנו
ושתינו ואכלנו ודיברנו והיה ממש כיף. מאחור, ברקע, איזה זמר
מעפן עם שיער ארוך ומשקפי ג'ון לנון, גיטרה ומפוחית  אונס
ורוצח בדם קר ובלי למצמץ שירים יפים שאני אוהב. בחיי, הייתי
משלם לו רק שישתוק. ככה המשכנו לשבת ולדבר והיא סיפרה לי על
עצמה. מסתבר שהיא צרפתיה שחיה בלונדון ולומדת אמנות, מאד כיף
לה למרות שהלימודים קשים והשכ"ד לא זול בכלל, והיא מתגעגעת
הביתה, אבל החבר'ה מאד נחמדים כאן והם מבלים הרבה ביחד. היינו
שם די הרבה זמן, פשוט נהנינו מהזמן. נחמד ככה לשבת עם אנשים
שאתה לא מכיר ושרוב הסיכויים שלא תראה עוד לעולם ולדבר. אפשר
לספר אחד לשני כל מיני דברים, במילא למי הם כבר יספרו? מי מכיר
אותי שם? האמת היא שלא סיפרתי יותר מדי, רק מה שצריך, אבל
הרגשתי נוח אתה. אם היא היתה מישהי מהארץ זה בטח היה נמשך.
מאוחר יותר, כשכולם היו במצב רוח טוב (גם הבירות עשו את שלהן,
למרות שלא שתיתי) החבר'ה הציעו שנלך לרקוד. אני הייתי עייף מכל
היום (הלכתי 12 שעות כמעט רצוף) אז החלטתי לוותר. היא גם היתה
עייפה, אז נפרדנו וליוויתי אותה אליה לדירה, שלא היתה רחוקה
משם.

"ובסוף היא לקחה אותי, עליתי אתה לדירה. אמרה לי "תראה בחור",
והופ! כיבתה ת'מנורה..."

היא הציעה לי לעלות לקפה והסכמתי. שתינו קפה, דיברנו, ו...

נפרדנו בבוקר, יצאתי לעוד יום של טיול, והיא ללימודים,
התחבקנו, נשיקה קטנה. כמובן שלא היה טעם בלשקר אחד לשני שעוד
נתראה מתישהו (אין לה מחשב אז אי אפשר לשלוח לה אי-מיילים,
והשיחות יקרות) אז החלטנו להשאיר את מה שהיה בינינו ככה, כמו
שזה. לא לקלקל את זה. עם הזמן זה יהיה זכרון נעים, של לילה
נפלא. מעין הרפתקה כזאת, משהו שקורה אולי פעם בחיים, אם בכלל.
בד"כ זה קורה בסרטים. לי היה מזל. כנראה שצריך להיות בזמן
הנכון במקום הנכון.