אדם אחד ובידו השקט,
לא יתן בשבילך את חייו,
ולעת ערב הלבנה נושקת,
הירח, אוסף כוכבים כבניו.

אדם יחיד שבידיו נשמתך,
חסר סיוט במשך היום,
אם העצב הוא כל מה שיש לך,
אז לך אחריו, הוא יראה לך חלום.

טבעו של עולם לאורך היסטוריה,
הוא שונה מטבעו של אדם,
בעוד העולם מתקיים בהרמוניה,
אנושי, מחריב את כל שקיים.

שלושה מלאכים לבנים כשלג,
הם היו יפים מכולם,
אך שוב ירדה הלבנה לעת ערב,
וכעת, מוכתמים הם בדם.

לא המוות יידע את השובע,
לא ירווה הוא את צמאונו,
הוא אינו ינוח ברוגע,
עד אשר, על כולנו יבוא.

ומסעו של הדם עוד ארוך הוא,
לא יידע הוא מעצורים,
זורם בדרכים פתלתלות כמבוך הוא,
מנסה, לצאת ולמצוא חיים.

לסיפוקה הלבנה לא תגיע,
צבעה היה כלובן חלום,
אך עם כל הדם שביקשה היא לדעת,
עכשיו, הפכה עורה לאדום.