מה אני שווה אם חבריי מתאכזבים ממני
אם אני בעצמי לא יכול לסמוך עלי
וכל חלק שבי הופך לשנאה עצמית לאט לאט

כל לבי עשוי מחלקים רבים!
החלק הגדול שבי עשוי שנאה עצמית!
החלקים הקטנים יותר עשויים:
אכפתיות, אהבה, שנאה לאחרים,
ועוד הרבה דברים שגרמו לי לחייך!

אבל כל פעם שחלק נרקב
גדל פרח בגינת האימפריה של השנאה העצמית
הוא לא נעלם כמו אצל כולם
או אצל רובם
אצלי זה הופך תוך שניות אחדות לשנאה עצמית
חייתי באשליות שאולי אני אפסיק לאהוב את עצמי עם הזמן
אבל זה לא כך
השנאה רק גדלה!
ואני שונא שאומרים לי שאני איש טוב
כי אני איש רע מאוד!!!
שאתה עושה משהו רע אומרים כמה שאתה מגעיל
ושאתה שונא את עצמך אומרים שאתה טוב!!!
אז מה מסתתר מאחורי זה?
אולי מההתחלה היית צריך לשנוא את עצמך?!

חשבתי אולי אם יהיו לי חברים טובים
יהיו יותר חלקים טובים מרעים והם יהפכו לאימפריה
אבל התיכנון נכשל
כל מה שקורה לי
כל שניה חדה
נוצר חלק של אהבה והופך לשנאה!!!