אפי הוא סוכן סמוי. לא סוכן סמוי משטרתי, כי בדרך כלל סוכנים
סמוים של המשטרה, ברוב הזמן, הם סתם עבריינים שמסופחים למשטרה,
ובתמורה לכל מיני הנאות קטנות, כמו מחיקת תיקים, וכל מיני
דברים שאסור, אז הם הופכים  לסוכנים סמויים ומודעים של המשטרה.
ברחוב קוראים להם משתפי"ם, סמויים ומלשינים, אבל אם מגיעים
למצב שבו יודעים שהם כאלה, אז בדרך כלל זה  כבר המצב שאומרים
את זה על אנשים שזכרונם לברכה. על ה"מלשינים" האמיתיים אף אחד
לא יודע, ובדרך כלל, לפחות לא עד העמדה לדין, אף אחד גם לא
יידע.      
אפי הוא סוכן סמוי של המשטרה הצבאית. זה התפקיד שלו בצבא.
שטינקר.            
לא קל להיות סוכן סמוי. אם לא הייתם גם לא תבינו כמה קשה לאפי.
             
יותר נכון כמה היה קשה לאפי.                                
             

היחידה שמפעילה את אפי, כי בטח הוא לא החליט להיות סוכן סמוי
בעצמו ולדווח הכל לרמטכ"ל, אז היחידה שמפעילה את אפי היא
ימל"ם. למדינה ולצבא  יש הרגל כזה, הרגל דפוק לחלוטין, שלכל
דבר ממציאים ראשי תבות, ואם אפשר לקצר אז בכלל חבל על הזמן.
ימל"ם זו היחידה המרכזית למבצעים מיוחדים  של המשטרה הצבאית,
ועם שם כזה מפוצץ, במבט שני, טוב שקיצרו. ימל"ם.  את השם הלא
מקורי הם העתיקו מהמשטרה, מהיחידות שקוראים להן ימ"ר, שזה
הקיצור של היחידה המרכזית. ה'ר' אומנם נפלה, והיום זה רק
היחידה למבצעים  מיוחדים, אבל אנחנו נאמנים למקור. אפי שייך
לימל"ם, אבל רוב הזמן,  אולי מלבד ההכשרה שלו, לא יצא לא בדיוק
להיות בשטח היחידה או בכלל להסתובב עם הכומתה הכחולה הזו של
החיל, כי מי שיראו אותו היום מעשן סמים, ואתמול  או מחר יראו
אותו עם כומתה כחולה, אז זה מישהו שבטח יום אחד גם יחטוף מכות
רצח, כי להיות סוכן סמוי זה לא כזה נחמד.
אומרים יותר מסוכן מלבנון.
צודקים החבר'ה.                                              
             

ולא צריך להתלהב יותר מידי, כי אפי לא באמת מעשן סמים. כמו כל
דבר בחיים,  גם העישון זו הצגה. בטח שלפעמים גורמים, בכוונה,
בכל מיני שיטות שלא צריך ללמד כדי שהחיילים שמבינכם לא יוציאו
גימלים על דלקות עיניים, בטח שלפעמים  העיניים צריכות להיות
אדומות, וחייבים להראות תמיד ב"דלקה" טבעית, כלומר מסטולים על
כל הראש, ובטח שצריך לעשן סיגריות בקצב שבו אישה בהריון אוכלת
חמוצים לפני השינה, ובטח שעושים המון בלאגנים, והמון צעקות
והמון דוואינים, אבל בטח שגם לא לוקחים סמים. אפילו לא גראס.
הכל בכאילו. הכל בנדמה לי.  בגלל זה נורא מסובך להיות סוכן
סמוי. צריך כל הזמן לשחק, כל הזמן להיות  בנדמה לי, כל הזמן
להיות מניאקים. זה קשה לבחור טוב. היה קשה לאפי.

תחשבו שכל היום אתם צריכים להסתובב עם שם מאעפן שהדביקו לכם.
בטח שלא  יתנו לכם להשתמש בשם האמיתי שלכם, כי אז אפשר לאתר
אתכם, אז מצמידים לכם  איזה שם ואיזו תעודת חוגר בשביל הווידוי
ומהיום, נגיד, אפי הופך לקובי.        
וזה מסובך ככה לההפך לקובי, כי בכל זאת לפעמים מישהו צועק
'אפי' בבסיס,  ואז אסור, בתכלית האיסור, בכלל לעשות כאילו זה
מזיז לכם, ואם במקרה הסתובבתם, ואם במקרה מישהו קלט, ואם במקרה
המישהו הזה הוא איזה תותח כבד שיודע לקלוט כאלה דברים, אז גם
במקרה אכלתם אותה. ובגדול. קיבלתם זאמבורה. לא רק זה, אתם כל
הזמן צריכים להראות שאתם הכי מניאקים והכי כבדים, אז  כל הזמן
מדברים עם סלאנג כזה דפוק, שבטח רובכם לא יבינו כי אף אחד לא
באמת מבין, אבל ככה צריך לדבר. עם הקללות. עם הניבים. עם השפה.
עם היידים.

מילא היה צריך רק לדבר עם הידיים, לפעמים גם צריך לעשות עם
היידים, ואולי לתת לאיזה מישהו פליק, רק בשביל שכולם יתפסו
מיכם ויאמינו שקובי זה באמת משהו שחבל על הזמן, ובאמת קובי
נראה אחד משתמש, ובאמת זה טבעי שהוא ירצה לקנות 700 גרם חומר
כי הוא בטח כבד, ובטח עבריין ובטח סוחר.
הצגה תמידית. שייקספיר בטח היה מתאהב בכם.                    
             
לפחות באפי שלנו.                                            
             

אתם כל הזמן צריכים להסתובב עם 50 עיניים, במיוחד בגב, כי לכו
תדעו מה  קורה מאחורי הגב שלכם. ובטח הבנתם שלא תמיד שולחים
אתכם למקומות כמו  חיל מודיעין או ממר"ם (מחשבים) ששם כולם
לפלפים, ועיגולדים, ויורמים  והחומר היחיד שהם מכירים זה
תוכנות או מודיעין גולמי. בטח הבנתם שזה לא  חבר'ה של שבת בערב
סרט בערוץ המשפחה וחברה נחמד שקוראים לה יפית והיא  רוצה להיות
עורכת דין כשתיהיה גדולה. מדובר בחבר'ה שרוב הזמן מסטולים,
רוב הזמן עבריינים, רוב הזמן סוחרים, רוב הזמן עושים דאווינים,
רוב  הזמן מכים וכל הזמן בטוחים שכל אחד חדש, שהם לא מכירים,
הוא משת"פ.
לוקח הרבה זמן עד שחושבים שאתם לא משתפי"ם. בדרך כלל אם בהתחלה
חושדים  באמת, וממשיכים לחשוד, אז ישר שולפים אתכם, כדי שחס
וחלילה מישהו, רק  על עצם החשד, ידפוק לכם סכין בגב. וכבר קראו
מקרים בעבר. תאמינו לי.          
יש גם את האבלים האלה, היורמים שמסתובבים עם הארסים רק בשביל
להיות מקובלים, והם תמיד בודקים את השם שלכם במחשבים של צה"ל,
ורואים שהכל  בסדר, ואחר כך גם מריצים את השם במרשם התושבים,
בכל מיני דיסקים גנובים  ממשרד הפנים, ששם רואים מי הצביע
בבחירות או כמה אנשים יש במדינה, ואם השם שלכם לא מופיע, ובטח
הוא לא יופיע כי קובי זה אפי, אז לפעמים  יש בעיות, וגם עליהם
צריך לעשות קצת איומים, אחרת אכלתם אותה.
רואים כמה בעיות? קשה רצח.                                  
             

לא רק את זה, אז רוב הזמן אתם נמצאים בכלל בכיוון ההפוך של
הבית שלכם,  ובטח לא חוזרים כל יום הבייתה, כי אסור שיהיה
בבסיס מישהו מהעיר שלכם,  כי אחרת יש סיכוי שפתאום, ככה, באמצע
שקובי דופק ראסיות לאיציק, ואולי  קונה מעמי קופסת גפרורים עם
חומר, אז לא נעים שפתאום, באמצע הכל,  "מה קורה אפי? מה אתם
עושה פה?!". יכול להרוס לכם את כל המבצע. או את   החיים.
שתבינו גדול האבסורד הוא, שכל סיפוח שמתבצע ליחידה, אז בדרך
כלל  בודקים אם יש סיכוי שהסוכן יכיר אותו, או הוא את הסוכן.
זה לא סתם שזורקים  חייל ואומרים לו תכיר חמישה אנשים ותשדל
אתם לקנות חומר. בטח שלא.
המון מודיעין, המון בדיקות והמון המון הכנות. לא קל להיות סוכן
סמוי.
בטח לא של צה"ל.

פעם גם לא נתנו רשות לספר להורים, ואז אתם הייתם צריכים לספר
להורים  שאתם במודיעין. היום, תודה לאל, כי לא טוב להחזיק
סודות בבטן, מותר לספר להורים, למרות שעדיין זה רק בגדר מותר
ולא ממליצים. חוץ מזה, לדעת  אפי, חייבים לספר להורים, כי אם
פתאום הילד טוב ירושלים שלהם באמת מתנהג כמו מסטול, למרות שהוא
לא משתמש, או אולי נפלה לו מהתיק מבחנה,  כי צריך להראות באמת
משתמשים, אז יש המון שאלות, והמון חקירות,  וההורים סתם
דואגים. במיוחד אם לפני הצבא לא עשנתם ועכשיו אתם מתחרים ברכבת
ישראל.

הקשר היחיד של אפי עם היחידה זה המפעיל שלו. כל מה שקורה על
אפי,  כל יום, ולפעמים כמה פעמים ביום, חייבים לדווח למפעיל,
כדי שיראו שהכל בסדר והסוכן חי. וככה אפי מועבר מיחידה ליחידה,
ממבצע למצבע, מהפלה  להפלה. בדרך כלל הכל הולך בסדר, ובאמת
הבחור מצליח בתפקיד שלו, אבל לפעמים  ישר מההתחלה רואים שאין
סיכוי, או שצריך סוכן עם פרופיל פסיכולוגי אחר,    אז שולפים
את אפי ושולחים סוכן אחר. כל מבצע עובר תשאול ורק לאחר מכן
מחליטים את מי לשלוח. סיפור קצת מסובך.
יותר מדי מסובך.

עכשיו הכל שקט. יש איזה בחור אחד שנואם עם כומתה כחולה, בדרגת
אלוף משנה,  ומספר כל מיני סיפורים על אפי שלנו. על זה שהוא
היה בחור טוב, ועל זה שהוא תרם לצה"ל ולמדינה מעל ומעבר. ועל
זה שהוא היה גאוות היחידה והכל.        
מספרים על אפי שלנו המון סיפורים. רק אמא שלו ככה עומדת ובוכה
בצד,  כי מה פתאום בחור בן 20 מצטרף לאבא שלו שם בשמיים. יותר
מידי מוקדם.  והנער אפילו לא לחם בלבנון. סתם היה ג'ובניק. סתם
היה כל שבת בבית.            
מסתבר שכמו תמיד, מה שיכול להשתבש בהחלט ישתבש, והחבר הכי טוב
של אפי,  יותר נכון החבר הכי טוב שלו בכיתה א' שאחר כך עבר
בכלל לעיר אחרת ואפי שכח אותו, מסתבר שהחבר הכי טוב של אפי
בכיתה א', צעק לו 'אפי! מה קורה'.      
ומסתבר שאפי היה קצת מבולבל, ולשניה אחת הזיז את הראש, אבל אחר
כך ישר המשיך ללכת. הבחור המשיך לצעוק אפי! אפי! וסיפר לכולם
שהנה החבר שלו פתאום לא עונה לו ומה קרה לו. יום אחרי מצאו את
אפי במקלחות. מגועל בדם.      

היה קשה לאפי להיות סוכן סמוי.                              
             
נורא קשה.                                                  
             

עכשיו כבר נהיה בסדר.                                        
             
חלאס עם כל השטויות.                                        
             
עבר לו.