"נותרו לי עוד 10 דקות", אמרה וחייכה.
ישבה על כסא הפלסטיק האדום מול מסך המחשב, הסיגריה מתגלגלת בין
אצבעותיה ובפנים הכל לח ורטוב מאי פעם.
"עוד 10 דקות" היא אמרה וכבר עוד מעט היא תצטרך ללכת.
עוד 10 דקות - המשפט הדהד באוזניו, הרגיש שהוא חושק ורוצה
וחייב,
ועומד.
המשפט האחרון שיצא מפיה היה "עוד 10 דקות",
וכבר עכשיו היא עומדת ופניה לקיר התכלכל, בגדיה מחולקים בין
רצפת העץ לכסא הפלסטיק האדום.
נשענת על הקיר בשתי ידיה, מתנשפת בכבדות כאשר הוא נוגע לא נוגע
בה באזור בו חם ונעים ורטוב עכשיו.
מתגלגלים על המיטה, מתנשפים, גונחים, שואבים כוחות אחד מהשניה,
לעולם לא מתרגלים לגופו ולגופה.
מתרגשים כמו בפעם הראשונה,
בצעקת השיא שלה הוא גומר.
נוחת עליה בעייפות קלילה ונעימה,
היא סופגת אותו אליה, לתוכה.
"נגמרו לך 10 הדקות" הוא אומר.