יושבת אצלי משוכלת רגליים
תולה בי עיניים כמו זוג פנסים
רוצה שאראה לה,
רוצה שאלחש לה
את שאין לומר במילים.
ואין לי מילים,
גם לא לחשים,
אולי רק ארוכה לרפואה
העיניים שלה שורפות לי בעורף
והסיגריה שלה את הספה.
.
משקר לה, שתלך .
מצידי לעזאזל,
מצידי, אני אומר לה,
יש ענק שמשתולל
הוא טיפש ולא יודע
פעמים הוא אף אכזר
לכי מהר!
אם לא הליל,
לא יגיע המחר.

היא בלי לחרוד הישירה עין
את השניה נתנה בכוס
"ענק שלך הוא כלום ואין
מול הנחש שלי בראש,
הוא מלחשש אליי בלי הרף
ומפתל את איבריי,
בוא אליי
חצוב בי דרך
אם לא הלילה אימתי?"

כך בתחינה פשקה שפתיה
ושרה לי בקול ניחר
על תשוקתה,
תאוותיה,
על חום גופה המיוסר.

זימרה היא גם עליי
עליה,
ועלינו הענק
בוטש בקול ,
כמעט נוגע
והנה...נהיה גמד.