ערב אחד יצאתי לטייל עם חברתי הטובה, וכהרגלינו התחלנו לדבר על
בנים.
"את יודעת? אני מתה כבר למצוא את אהבת חיי, לפנק אותו, לכתוב
לו מכתבי ושירי אהבה, להראות לו כמה אני אוהבת אותו ועד כמה
הוא מיוחד בשבילי." אמרתי לה.
"אל תדאגי , תיראי שכבר תימצאי את האביר שלך על הסוס הלבן"
ענתה לי.
"אוי כמה שאני שונאת את המשפט הזה!" חשבתי לעצמי.
החלטתי שהערב אני אתחבר לאינטרנט ואולי שם אני אמצע את אהובי,
הרי כבר היו מקרים מעולם.
את אותו ערב שלאט לאט, מבלי שאשים לב הפך ללילה ואז לבוקר, אני
לא אשכח לעולם.באותו לילה קיבלתי עוד אחת מאלפי הודעות ב ICQ
מאנשים שלא הופיעו ברשימה שלי, אבל מה שלא ידעתי זה שאותה
הודעה היא המפתח שלי למצוא את האחד שלי, ובאמת באותו ערב הכרתי
אותו, את אהבת חיי, בחור מקסים, בעל יופי חיצוני , מתוק וכובש,
ובעל יופי פנימי נדיר שלא מוצאים אצל כל בן.
לאחר כמה דקות של שיחת הכירות קלילה החלפנו תמונות. כשראיתי את
תמונתו ישר נדלקתי ולא הפסקתי להחמיא לו.הוא החמיא לי חזרה.ממש
תענוג אמיתי לקבל מחמאות מבחור מתוק כל כך.
השיחה המשיכה לזרום בכיף היא התחילה בשעות המוקדמות של הלילה
ונמשכה עד אור הבוקר, מזל שלא למדתי למחרת, אבל למי אכפת
כשמתכתבים עם בנאדם מקסים כל כך.
בכל מקרה התחלנו להתכתב ב ICQ ולאחר תקופה מסוימת החלפנו
מספרים והתחלנו לדבר בפלאפון.למזלי הוא זה שיזם את השיחה כי
אני כל כך ביישנית שלא הייתי מעיזה אפילו.
לאט לאט עם הזמן התחלתי לחבב אותו יותר ויותר.התחלתי לחכות
להודעות SMS ממנו, לשיחות, סתם כי כייף לי לדבר איתו, ככה
לפחות היה ניראה לי, עד שהתחלתי לעזוב כל עיסוק באמצע כדי לדבר
איתו, רק הייתי רואה את שמו על צג הפלאפון שלי ליבי היה פועם
במהירות רבה וחיוך עלה על שפתיי עוד לפני שעניתי.
בהתחלה, כשרק הכרנו, לא היינו מדברים הרבה, רק לאחר שהתגייס
והיה תקופה ממושכת בצבא התחלנו לדבר יותר.השיחות היו ארוכות
יותר, שמחות יותר.הייתי שוכחת את כל הצרות שלי.הוא תמיד היה שם
בשבילי, התייעצתי איתו לגבי בנים אחרים, סיפרתי לו על החבר
החדש שלי, הוא שמע אותי בוכה ואת כל מה שהציק לי, עודד ושימח
אותי כאשר רבתי איתו וכשלבסוף נפרדתי ממנו, גם כשהיה לי חבר לא
ניתקנו קשר כי על ידיד כזה לא מוותרים, טוב... בינתיים ידיד.
"איפה יש עוד אנשים מקסימים כאלו?" חשבתי לעצמי בלב.
תמיד לאחר השיחות הארוכות שלנו הייתי חושבת לעצמי כמה הוא מתוק
וכמה כייף לי לדבר איתו, תמיד ידע להגיד את הדברים הנכונים
בזמן הנכון.
לא הייתי מפסיקה לחשוב עליו, מחכה כל היום שיתקשר או שיתן סימן
שגם הוא מתגעגע, שגם לו בא לדבר.
חשבתי שאני סתם מחבבת אותו בתור בנאדם כי הוא התייחס אליי כל
כך שונה משאר הבנים, הוא גרם לי להרגיש כל כך מיוחדת.הבנתי
הבנתי שאני בעצם מאוהבת בו, הכל התחיל כאשר סיפר ודיבר איתי על
בנות אחרות.
הוא רצה להכיר לי בנים אחרים, הוא רצה שיהיה לי טוב, שאני אהיה
מאושרת."מגיע לך מישהו טוב" הוא אמר לי, אבל הוא לא יודע ולא
מבין שהוא הטוב בשבילי .זו הרגשה כל כך טוב שיש מישהו שכל כך
דואג.
"אני לא רוצה אף אחד רציני" עניתי לו אבל זה רק הרחיק אותו
ממני.התחלתי להגיד לו כאילו בצחוק שאני רוצה אותו.אחרי תקופה
דיי ארוכה כבר לא יכולתי להחזיק את הכל בלב.הוא הרגיש שמשהו
שונה בקול שלי, הרגיש שמשהו מציק לי.הרגשתי שאני לא יכולה
להסתיר ממנו שום דבר ואני תמיד חייבת לספר לו הכל, לכן לקחתי
את הסיכון ואמרתי לו: "אני חושבת שאני אוהבת אותך יותר מידיד
ואני מפחדת לאבד אותך."
הרגשתי את הדמעות שלי עומדות לצאת החוצה, ניסיתי להתנגד ולעצור
אותן אך לא הצלחתי. "אין לך מה לדאוג, את לא תאבדי אותי ואני
אשאר ידיד שלך." הרגשתי כזאת הקלה כמו שבחיי לא הרגשתי, כל כך
טוב להגיד את מה שיש על הלב.לאחר אותה שיחה, הידידות שלנו בכלל
והשיחות שלנו בפרט עלו שלב.התחלנו לדבר כמו חברים, הכל ניראה
מושלם וורוד כל כך, אך לא כך הדברים, הוא חייל קרבי וגר בצפון
ואני גרה דרום, זה אמנם קשה, אבל כשניפגש זה יהיה שווה את הכל,
וכשהאהבה מספיק גדולה, אין דבר שהוא בלתי אפשרי!
נפגשנו פעם ראשונה לאחר הכירות ממושכת של שנתיים וקצת, זו
הייתה פגישה קצרה ביותר, פגישה של כמה שניות כי הוא היה צריך
לנסוע, אבל אני מודה לאלוהים על הכמה השניות הללו, כי הן
הספיקו לי כדי להבין שבעצם הוא האחד שחיפשתי.המבט שלו אימת את
מה שלא הייתי בטוחה בו.לא הייתי בטוחה שזה זה אבל בזכות עיניו
הכובשות הבנתי שאני אוהבת אותו.
לאחר זמן רב שלא התראינו, נפגשנו שוב.הפעם היא הייתה שונה,
שונה לטובה, מאוד מיוחדת, ממש כמוהו.ישבנו בספסל בתחנה מרכזית,
הבטתי לו בעיניים ואחרי כמה שניות פשוט זלגו לי דמעות מעיניי,
אין לי מושג למה, כנראה מאושר.הוא חיבק אותי ואחר כך ביקש
שאביט לו בעיניו, לאחר שביקש זאת פעמיים עשיתי זאת והוא נישק
אותי, נשיקה מלאת אהבה, נשיקה שתיחרט בליבי ובראשי לעד.זה היה
רגע קסום ומיוחד, אותה נשיקה הייתה הסכמה לאהבה שיש בנינו
והפכה אותנו מזוג ידידם חולמים  להגשים את אהבתם לזוג חברים
שגם הצליח להגשים אותה.אהבה שאני מודה לה יום יום, אהבה ללא
גבולות ואהבה שאני מוכנה לעשות הכל על מנת שתצליח
אני אוהבת אותך נשמה שלי.
נ.ב:הסיפור הוא אמיתי..