1) חוץ, כביש ראשי, יום.
(שלושת הסצינות הראשונות: כתוביות פתיחה). תנועה סואנת בכביש
ראשי. התמונה מתמקדת לאיטה במונית.
2) פנים/חוץ, מונית, יום.
בחור צעיר בן עשרים יושב במונית ומביט בעיניים מהופנטות דרך
החלון, נראה כאילו זו לו הפעם הראשונה בה הוא נחשף אל פלאי
העולם. הבחור נלהב מכל דבר שהוא רואה: ציפורים בשמיים, עצים,
אם עם עגלת תינוק, חנויות. מידי פעם הוא נראה מצמיד פניו אל
החלון בהשתאות.
הנהג, שפניו ניגלות לנו דרך המראה, מביט בו דרכה לרגע, אך לא
אומר דבר ואז מישיר עיניו בחזרה לכביש.
כעבור כמה רגעים פונה הנהג לבחור.
נהג מונית
נו, אז איך היתה הטיסה?
בחור
נעימה מאוד, תודה.
נהג מונית
אתה פה לביקור?
בחור
לא, להתלמדות.
נהג מונית
(ממלמל:) אהה, סטודנט...
הנהג מדליק את הרדיו, המשמיע חדשות. הנהג מאזין לכמה משפטים
ולבסוף מתייאש:
נהג מונית
איזו מדינה, הא? פוליטיקאים מושחתים, מלחמה, עוני...
בחור
כן, הוא עושה עבודה טובה.
נהג מונית
מי?
(פאוזה)
בחור
(מתעלם, מביט השמיימה בפליאה:) תראה איך קרני השמש מלטפות את
הארץ!
נהג מונית
(תוך כדי הגברת הווליום ברדיו, ממלמל ) כן, כן...
בחור
ראה כיצד הן מתנפצות להן ככה, בסדר מופתי, כאילו השמש בכבודה
ובעצמה שולחת ידיים לנגוע בי!
נהג מונית
(ממלמל:) השמש על הקטן שלי...
הבחור מתעלם, פותח את החלון מוציא ראשו מעט החוצה ועוצם את
עיניו, נותן לרוח שבאה כנגדו להצליף על פניו.
3) חוץ, איזור עירוני, יום.
המונית נוסעת בשטח עירוני. עוצרת ליד מדרכה בכניסה לשכונת
מגורים בפרברים.
4) פנים/חוץ, מונית, יום.
הנהג, עיניו עדיין נגלות דרך המראה שברכב בלבד, מסתכל דרכה על
הבחור.
נהג מונית
זה יוצא שמונים שקל.
הבחור
שמונים?
נהג המונית
זה תעריף קבוע לנסיעה משדה התעופה.
הבחור מחטט בכיסו ושולף שטר של מאתיים שקלים.
בחור
בבקשה...
נהג מונית
זה רק שמונים. אין לי כל כך הרבה עודף.
בחור
זה בסדר, זה לא משנה, שמור עליו.
הבחור מפנה את ראשו אל החלון וממלמל לעצמו:
בחור
גם ככה לא תחייה מספיק זמן כדי להשתמש בו...
נהג מונית
אמרת משהו?
הבחור מניד בראשו לשלילה.
בחור
(מחייך) אני סתם ממלמל לעצמי.
הנהג מביט בשטר בהנאה.
נהג מונית
תודה רבה לך!
5) חוץ, רחוב, יום.
הבחור יוצא מן המונית, טורק אחריו את הדלת והולך ברחוב לאיטו,
על גבו הוא נושא תיק גב שחור שנראה מלא מאוד.
הבחור מסתכל לצדדים, מוקסם ממה שעיניו רואות. כעבור מספר מטרים
הוא נכנס לבניין.
6) פנים, חדר מדרגות, יום.
התמונה מתמקדת בבחור עולה במדרגות ונעצר מול דלת כניסה. הוא
מקיש בדלת. מרחוק נשמע "רק רגע".
כעבור רגע פותח את הדלת אדם גבוה וכחוש בן שבעים, וסיגריה
בידו.
הם מביטים זה אל תוך עיניו של זה רגעים ארוכים. התמונה מתמקדת
בפניהם.
לאחר זמן, לוקח הזקן שאיפה מן הסיגריה שנראית כבר על סף סיום,
ופונה אל הבחור.
זקן
היכנס, היכנס.
הם נכנסים לדירה. הזקן סוגר את הדלת אחריו.
7) פנים, דירה, יום.
הזקן והבחור נכנסים לחדר האורחים. החדר, נראה כחדר אורחים
ממוצע, מספר כורסאות פזורות בו, על המדפים מספר מגזינים
וספרים. את הריצפה מעטר שטיח פרסי גדול.
הזקן נכנס ראשון ומתיישב על כורסא ישנה. הבחור נעמד במרכז
החדר, נבוך מעט, התיק עדיין על גבו.
הזקן מביט בו, תחילה במבט בוחן, לאחר מכן במבט מעט משועשע.
זקן
שב, אני לא נושך.
הבחור מוריד את התיק, מתיישב על כיסא הרחק מן הזקן, כמעט בצד
השני של החדר. הוא מניח את תיק הגב לידו.
התמונה מתמקדת עתה במאפרת עץ מעוטרת, ידו של הזקן נראית בה
מאפרת את הסיגריה.
לאחר מכן לוקח הזקן עוד שאיפה ממנה ומאפר אותה במאפרה לחלוטין,
מקמט אותה.
זקן
אומרים עלי הרבה דברים, הרבה מאוד דברים. אבל דבר אחד שאי אפשר
לומר עלי, זה שאני נושך.
הבחור מביט בו, מחייך חיוך מבוייש.
זקן
איך היתה הנסיעה?
בחור
ללא תקלות, אדוני.
זקן
אני שמח לשמוע, ו...אל תקרא לי אדוני, קרא לי לו. לך אני
מרשה.
בחור
בסדר...לו (מסמיק).
זקן
אם הגעת אלי וודאי סיימת כאחד המצטיינים. איכפת לך אם אסתכל על
התעודה שלך?
בחור
בבקשה.
הבחור מחפש בתיקו ושולף משם תיקיה.
בחור
הנה...
הזקן לוקח את התיקיה מידיו של הבחור, ומעיין בה.
זקן
(ממלמל:) יפה מאוד...יפה מאוד...כמה זמן אתה שם? בהסמכה?
בחור
מאז שאני זוכר את עצמי, פחות או יותר.
זקן
(ממשיך לעיין) יפה...יפה...מרשים מאוד.
הזקן מעיין עוד כמה רגעים בתיקיה, הופך דפים, ולבסוף סוגר אותה
ומחזיר אותה לבחור. על העטיפה החיצונית שלה אנו רואים לרגע
שכתוב 'אקדמיה 666'.
זקן
תראה, כדאי שניגש מייד לעניינים.
הזקן נעמד ומתחיל להלך בחדר.
זקן
אתה מוכשר, ככל הנראה. מוכשר מאוד, אם נסתמך על הביקורות
שקיבלת בתעודה. אני אתן לך חופש פעולה יחסי, אך לפי תפיסתי
כדאי שתתחיל, כמו כולם, מקטן.
כל אותו הזמן עוקב אחריו הבחור במבטו בעניין רב והזקן מבחין
בכך. הוא מישיר מבטו אל הבחור ומחייך חיוך שובבי.
זקן
מדוע שלא תתחיל, למשל, עם השכונה הזו שבה אנו גרים, הא?
בחור
(נלהב) בטח, בוודאי, בשימחה!
(פאוזה)
זקן
אני רואה שיש בך את ההתלהבות ואת הברק הזה בעיניים שהיה בי
כאשר אני הגעתי הנה בפעם הראשונה בתור שולייה...כן...כן...אל
תתבייש בזה. זה טוב. אבל זה גם עלול להיות מסוכן (הנימה הופכת
להיות מהורהרת יותר), מאוד מסוכן.
בחור
מסוכן? זה לא חלק מן העניין?
הזקן מוציא מדש חולצתו חפיסת סיגריות. לוקח ממנה עוד סיגריה
ומצית.
זקן
לא. זוהי רק אשליה! מדובר באיזון, ואת זה אל תישכח לעולם! רק
באיזון. בני האדם זקוקים לשיווי משקל, לסדר, להגיון. אם ניתן
להם מינון גבוה מידי או נמוך מידי האיזון ישבר וזה רע, אפילו
רע מאוד. אנשים הם אמנם אנשים, אבל הם רק אנשים. הם יכולים
להתמודד עם כאב רק עד גבול מסויים. לעיתים אתה תתפלא עד כמה
הגבול הזה גבוה, אך זהו בכל זאת גבול, שלאחריו הם נשברים, כמו
אגרטל זכוכית הנופל מקומה שביעית.
(פאוזה)
בני אדם גם מתמודדים רע מאוד כאשר טוב להם מידי. לעיתים הם
פשוט מתקשים להשלים עם מצב כזה, עד כמה שזה ישמע לך מוזר,
ובשביל זה אנחנו פה. אנחנו פה לתת להם את האיזון הטבעי שלתוכו
הם נולדו, מבין?
הבחור מהנהן בראשו.
בחור
אדוני...לו...חשבתי לעשות סיור הכרות בשכונה, אם זה בסדר
מבחינתך.
זקן
רוצה כבר להיכנס לעניינים, הא? בסדר.
הבחור עושה דרכו לדלת.
הזקן חוזר להתיישב על הכורסא, קורא אחריו:
זקן
(בנימה סרקסטית: ) ואל תחזור מאוחר, בן...
8) חוץ, רחוב, יום.
הבחור מטייל ברחוב, מביט סביבו בעיניים סקרניות.
הוא מגיע לשדירת חנויות. הראשונה שבהן חנות ספרים. הוא נכנס
פנימה.
9) פנים, חנות ספרים, יום.
הבחור עוצר בפתח החנות, עיניו סורקות במהירות את מדפי הספרים.
לאחר כמה רגעים הוא ניגש לדלפק.
ליד הדלפק עומדת בחורה צעירה ויפה, טלי שמה, וניתן לראות זאת
מתווית עם שמה בדש חולצתה. גם היא בתחילת שנות העשרים של חייה.
היא בעלת פנים תמימות, נאיביות כמעט. כאשר היא מבחינה בלקוח
הניגש אליה היא מחייכת אליו בחמימות.
טלי
שלום.
בחור
שלום.
טלי
אפשר לעזור לך, אדוני?
בחור
פה מוכרים ספרים?
טלי מנסה להסתיר מבט משתאה, ללא הצלחה.
טלי
כן, אדוני. אתה צריך עזרה?
בחור
כן, בבקשה (מחייך אליה). אני רוצה לקנות ספר.
טלי מחכה מעט, כאשר היא רואה שאינו ממשיך לפרט, היא שואלת:
טלי
באיזה נושא?
בחור
הייתי רוצה...הייתי רוצה ספר על אנשים. ספר שאוכל ללמוד ממנו
על אנשים.
טלי
אנשים? זה קצת כללי, אבל בוא נראה מה אני יכולה לעשות.
טלי מסמנת לו לבוא אחריה. הם מגיעים לאגף בחנות שמסומן ע"י
השלט "ידע כללי/אנציקלופדיות". היא מתחילה לחפש ספרים. לבסוף
שולפת ספר ומגישה לו.
טלי
זה "מאה האנשים שעשו את המאה העשרים". אני חושבת שזה פחות או
יותר עונה על הדרישות שלך.
הבחור מחייך אליה חיוך רחב. עיניו בוחנות את עיניה בסקרנות
עצומה. היא, כך נראה, מבחינה בכך וחשה מוחמאת משהו, שכן סימני
סומק עולים בקצות לחייה.
היא מבקשת ממנו לבוא אחריה לקופה.
טלי
הספר עולה מאה ועשרים שקלים, אדוני.
בחור
יש לך עיניים מאוד יפות. מאוד מעניינות.
טלי
(מסמיקה עכשיו מאוד) תודה. אה...מאה ועשרים...
הבחור שולף מכיסו שטר של מאתיים שקל ונותן לה.
טלי מכניסה את השטר לקופה, מוציאה ממנה עודף ומתכוונת לתת לו
אותו.
בחור
לא, לא, אין צורך, זה בסדר.
טלי
אני חייבת לתת לך עודף, אדוני, אחרת זה בניגוד למדיניות של
החנות.
בחור
אני לא זקוק לזה, באמת, יש לי מספיק.
טלי בוחנת את הבחור עתה מזווית אחרת. עיניה נעות מעלה מטה
לאורך קווי גופו.
טלי
אתה לא מפה, נכון?
בחור
לא, לא חושב.
טלי
(צוחקת) בוא, אני סוגרת עכשיו את החנות, תלווה אותי החוצה.
01) חוץ, רחוב, ערב.
טלי והבחור הולכים זה לצד זה לאורך המדרכה. הרחוב שומם
לחלוטין.
טלי
אז מאיפה אתה בארץ?
הבחור מתעלם ממנה לחלוטין. הוא מזהה מתחת לאחד מפנסי הרחוב פרח
בר שצומח על המדרכה. הוא נעצר, כורע לידו.
בחור
איזה יופי! תראי איזה יופי!
דמעות מבצבצות בעיניו של הבחור. טלי מבחינה בכך. תחילה נרתעת,
לאחר מכן מוקסמת.
בחור
תראי את הצבעים שלו! את עלי הכותרת! איך הוא עומד לו כך, בודד.
בודד, אבל גאה. איזה יופי!
(פאוזה)
(בלחש כמעט:) כמה שהטבע תמים... (דמעה קטנה זולגת על לחיו).
טלי
(נבוכה מאוד, מביטה לצדדים בעצבנות, ואז כאשר רואה שאין באיזור
אף אחד, מביטה בפנים רוגעות להפתיע בבחור) כן...הוא יפה...
הבחור בוחן אותו ממספר כיוונים עוד כמה רגעים. לאחר מכן הוא
קוטף אותו בעדינות ומגיש לה אותו.
טלי
בשבילי?
הבחור מהנהן. הוא נעמד והם ממשיכים ללכת.
כעבור כמה רגעים הם רואים זוג הולך מחובק בצידו השני של הרחוב.
טלי מביטה בהם ואז בבחור.
טלי
כמה יפה האהבה, נכון?
הבחור מביט בהם בפנים קפואות. לבסוף עולה חיוכון על שפתיו.
בחור
היא עומדת לזרוק אותו.
טלי
מה פתאום? (מסתכלת על הבחור בתדהמה) אתה לא רואה שהם מאוהבים?
הבחור לא עונה. הוא ממשיך להביט בזוג עם בדל החיוך על פניו.
התמונה עוברת להתרכז בדמויות. רואים אותם עומדים זה מול זה
מחובקים. הנערה לוחשת דבר מה לבחור, הוא לוחש לה חזרה. משום מה
היא נרתעת מדבריו ומתחילה לצעוק עליו. הוא צועק חזרה. לפתע היא
סוטרת לו ובורחת בריצה, בוכה, אל הסיבוב שבסוף הרחוב.
התמונה חוזרת אל טלי והבחור. היא מביטה בו בעיניים פעורות,
מוקסמות אך מפוחדות לחלוטין.
הוא מביט בה, חיוכו מתרחב עכשיו מאוד.
טלי
איך לעזאזל ידעת?
בחור
אני לא ידעתי.
טלי
אתה כן ידעת! אתה אמרת לפני רגע...
בחור
אני גרמתי לזה לקרות.
הבחור ממשיך לחייך. הוא ממשיך ללכת, ידיו בכיסים, משאיר
מאחוריו את טלי, המומה.
11) פנים, דירתו של לו, יום.
התמונה מתמקדת במחבת, עליו יש שתי ביצים מקושקשות, עדיין לא
מוכנות. התמונה מתרחבת ורואים את הבחור, לבוש סינר, עומד מעל
הכיריים ומכין ארוחת בוקר.
לו יושב ליד השולחן הערוך ומעיין בעיתון הבוקר.
לו
אני יוצא היום לסידורים. עד שאחזור תוכל לסדר קצת את הדירה?
בחור
בוודאי, אדוני...לו...
הטלפון מצלצל לפתע.
לו מרים את השפופרת מבלי לקום מכיסאו. תוך כדי השיחה התמונה
מתמקדת על כותרת של אחת הכתבות בעיתון: "נהג מונית נהרג עם שני
נוסעיו בתאונה בכביש החוף".
לו
כן...כן...בארבע...כן...בסדר. כל השאר עלי. הבטחתי לך, לא?
(צוחק צחוק כבד) אוקיי...בסדר, שלום.
לו מניח בעדינות את השפופרת. בוהה בעיתון.
לו
עוד לקוח.
בחור
כן , אני יודע.
הבחור מסיים עם המחבת. הוא מעביר את הביצים לשתי צלחות שמוכנות
לו מראש, מגיש אותן לשולחן, אחת מהן הוא נותן ללו והשנייה
לעצמו. הוא מתיישב.
בחור
לשם מה אתה זקוק לנשמה שלו?
לו
(מחייך) הנשמה היא הראי אל תוך תוכו של האדם. היא המהות שלו.
היא מעלותיו וחסרונותיו. היא אהבותיו ושנאותיו, היא התבונה
שלו, הצחוק והבכי, כרטיס הביקור של הנפש! ללא הנשמה אני איני
יכול לעשות בו כרצוני. לא בצורה יעילה, בכל אופן.
לו מתחיל לאכול את הביצה.
בחור
בצורה יעילה?
לו
בהחלט. קח למשל את הבחור שהתקשר עכשיו. ללא הנשמה, הוא איבד את
הרצון לחיות, את האמונה בחיים, את האמונה באנשים. ואמונה,
שוליה יקרה שלי, היא האינדיקטור של החיים. אדם ללא אמונה הוא
כמו בובת פלסטלינה, ניתן לכיפוף. אדם מת, למעשה. אדם כזה עוזר
לנו בעבודה. הוא שונא. שונא כל דבר וכל אחד. אני יכול לעשות בו
כרצוני. תוכל לראות זאת כאילו הפך לשוליה נוספת שלי, אם תרצה.
התמונה מתמקדת בבחור, עיניו מושפלות ובוהות בביצה, שעומדת לה
על הצלחת, מתקררת.
בחור
לי יש נשמה?
לו
תאכל, תאכל, הביצה מתקררת.
הבחור משתתק ומתחיל לאכול.
21) פנים, חנות ספרים, יום.
הבחור ניגש לקופה. טלי מולו.
טלי
(מהוססת) שלום.
בחור
את מוצאת חן בעיני, יש לך עיניים יפות.
טלי משפילה מבטה, מסמיקה, ושותקת.
בחור
אני רוצה להיפגש איתך.
טלי
אני... אני עובדת עכשיו.
בחור
(מחייך) אז בסוף העבודה.
טלי
אני מסיימת לעבוד בשבע, כמו אתמול.
בחור
אני אחכה.
הבחור יוצא החוצה, ומתיישב בפתח החנות.
31) חוץ, רחוב, ערב.
התמונה מתמקדת בבחור, שיושב בדיוק באותה תנוחה כמו בסיום
הסצינה הקודמת. טלי נועלת את החנות ומופתעת לראות את הבחור
יושב ומחכה לה.
טלי
חיכית לי?
בחור
קבענו, לא?
טלי מחייכת ומושיטה לו את ידה.
טלי
בוא, טיפשון.
41) חוץ, גן, ערב.
טלי והבחור הולכים, נותנים ידיים זה לזו ומחייכים.
הם הולכים בין שבילי הגן. זקנה חולפת על פניהם. הבחור מברך את
הזקנה לשלום. היא מהנהנת לו בחיוך חם.
טלי
(מביטה בבחור) אתה מכיר אותה?
בחור
(מושך בכתפיו) לא.
טלי
אז למה...
בחור
למה אמרתי לה שלום?
טלי
כן...
בחור
אין לה עוד הרבה זמן. יש לה שבוע לחיות. גידול במוח.
טלי
היא דווקא נראית לי בסדר.
בחור
היא עוד לא יודעת.
טלי מביטה בו במבט משועשע.
טלי
אתה בחור מוזר. אמרו לך פעם?
בחור
לא. אני בוגר מצטיין.
טלי
בוגר של מה?
בחור
(מתעלם) הי! הנה ספסל! בואי!
הבחור מושך בידה של טלי ורץ איתה אל עבר ספסל בודד בין השיחים
והשבילים.
51) חוץ, גן, ערב.
השניים מתיישבים על ספסל עץ, מתנשפים. הבחור מביט בטלי ואז
עוצם את עיניו.
בחור
תרגישי את האוויר. אפשר לשמוע אותו נושם. את שומעת?
טלי מביטה בו, משתאה, ואז עוצמת גם היא את עיניה.
בחור
אפשר לשמוע את החושך. איזו הרגשה! אני יכול לחוש אותו על העצים
שסביבי, את לא?
טלי, עיניה עדיין עצומות, שולחת את ידה אל ידו ואוחזת בה
בחוזקה. הבחור נענה ומחזק את אחיזתו גם כן.
טלי
(עדיין בעיניים עצומות) אתה מאמין בגורל?
בחור
גורל?
טלי
כן. אני מאמינה בגורל. אני חושבת שיש דברים שכתובים בשמיים.
דברים שנועדו לקרות. (היא מפנה מבטה אל הבחור).
בחור
אני מאמין באקראיות, ברנדומליות. (מחייך:) אנ - דנ - דינו...
טלי
אתה חושב שאני ואתה והספסל הזה, ברגע הזה - זה מקרי?(מחייכת
אליו).
בחור
כמו הטלת הקוביה, כמו הגרלת הבינגו, כמו המוות, הכל מקרי.
טלי
אתה באמת מאמין בזה?
בחור
(מושך בכתפיו) כך חונכתי.
טלי
כן, אבל האם אתה מאמין בזה?
בחור
אדם מאמין במה שחונך להאמין.
(פאוזה)
( המבט בעיניו הופך תמים ביותר) את מוצאת חן בעיני.
טלי
אתה מאוד מיוחד. גם אתה מוצא חן בעיני.
שניהם מביטים זה בעיניו של זו ממושכות. ישנה התמקדות של התמונה
בעיניים בלבד.
טלי מקרבת לאט את פניה לפניו של הבחור, עוצמת את עיניה. הבחור
מביט בה בפנים תמימות.
טלי נוגעת עם שפתיה בשפתיו של הבחור. הוא אינו מתנגד אך אינו
מגיב למעשיה.
טלי מנשקת אותו.
הבחור שולח את ידיו לצווארה של טלי ומתחיל לחנוק אותה.
טלי, מבועתת, נרתעת לאחור. הבחור מחזק את לפיתתו. פניה של טלי
מתחילות להכחיל. היא מנסה לדבר. הבחור מבחין בכך ועוזב אותה.
מביט בה בעניין, בסקרנות ממש.
טלי מנסה להסדיר את נשימתה, ללא הצלחה.
טלי
(בקול חנוק וחלש מאוד) למה?
בחור
(ממשיך להביט בה בסקרנות) זה כל מה שאני יודע, זה כל מה שאני
מכיר...
הם מביטים זה בזו ממושכות. לבסוף חוזר הבחור ולופת את טלי
בחוזקה. כעבור כמה רגעים היא מאבדת את הכרתה וצונחת מתה על
הספסל.
בחור
(ממלמל) זה כל מה שאני מכיר...
הבחור קם מן הספסל ופוסע, רגוע, הרחק ממנו, קוטף בדרך עלה מאחד
העצים, מריח אותו ולבסוף משליך אותו בצד הדרך.
לאחר כמה מטרים הבחור פוגש בילדה קטנה עם כלב. הוא ניגש אליו
ומלטף אותו. הבחור ממשיך לאחר מכן ללכת והתמונה מלווה אותו
מתרחק אל תוככי הגן.
סוף
הדמויות:
בחור
בן עשרים. בעל הופעה נאה. עיניים נבונות במיוחד: בעלות מבע
תמים מצד אחד וחודרני ביותר מצד שני.
שטן (לוציפר, לו)
בן שבעים. בחור כחוש וגבוה. עיניים חודרניות. ניכר עליו שהוא
מעשן שנים רבות (גם בקולו וגם בגוון פניו), כריזמתי ביותר.
טלי
בת עשרים . בחורה נאה מאוד עם תווי פנים עדינות מאוד ותמימות
מאוד, תמימות מידי, אפילו. בעלת קול נשי עדין.
|
