מיטל סלומון / במרחק נגיעה ממך |
שפתיי נוגעות לא נוגעות
עיניים כבויות מביטות בך
ממלמל לעצמך, זה לא יכול להיות.
ובתוכי, חיים שלנו,פרי אהבתך
קשה לך לקבל זאת
אתה מתעטף בשתיקה.
רוצה לצעוק, תאמר משהו
אך אתה מוסיף לשתוק
מסיט ממני מבטך ומפנה לאחור
אני יודעת שמשם כבר לא תחזור.
ואני נותרת עומדת,אבל לא לבדי
בבטני פרי שתקתך וצלקת שהותרת בי
במרחק נגיעה ממך
ושפתי כבר לא נוגעות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|