צביקה פורטנוי / לזכר |
מתחת לחולות של ייאוש וחוסר תקווה
הרוח נושאת אותם הרחק מכאן
למקום שבו לא יוכלו לפגוע לרעה
לעצום את עייני ולראות אותך בדמיוני
אוחזת בידי
גן עדן שמימיי
לפקוח את עיניי ולדעת שזה היה חלום
לא נמצאת ליידי
גיהינום ריקני
מנסה לזעוק אך הפחד משתק
את גופי הרועד
הבדידות מזמרת מנגינה כה מוכרת
נוקבת בשמי
מנקרת בנשמתי
הרוח נשאה את הגרגרים הרחק
השאירה אותי מאחור לגווע
מצבה לזכר אהבה
דמעה לזכר התקווה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|