[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אופליה קוביין
/
רימון רסס

אני פרספונה
אמי היא דמטר-
אלת התבואה והעונות.
לפרקים חמה היא
לפרקים היא קרח
כנראה כי אנחנו שונות.

בתוכי הטמנת
בתכסיס מחוכם
גרעין של רימון- יחידי
בעל כורחי
ביגון שאולה-
שאולה יוריד אותי.

וישרור החורף
כי אתה הוא האדס
אף כי אינך אהובי
ואמות כל פעם
כשאחיה את חייך-
כשאחיה את חייו של אבי.



והסיפור הוא זה- פרספונה הייתה ביתה של דמטר והאדס רצה בה.  
אם כדי להרגיז את דמטר-יריבתו או אם כדי לחפש לו אושר משלו שם
בשאול- הוא ביקש לקחת את פרספונה לאישה ולהוריד אותה עמו
לשאול.  דמטר, שהייתה קשוחה אך אהבה את ביתה מאוד- לא הסכימה.
האדס הערמומי ביקש אז רק פגישה אחת עם אהובתו, בה נתן לה לאכול
גרעין רימון.  גרעין זה היה מכושף וזרע בפרספונה געגועים עזים
ובלתי נשלטים להאדס.  על-כן, אף שחזרה אל פני האדמה, לא יכלה
לחיות בלעדיו זמן רב מדי ומדי שנה בשנה, הייתה יורדת אל השאול
למספר חודשים- במעין מוות זמני.  אז, בשל היות הטבע נשלט בידי
דמטר, היה הוא מת יחד איתה- העלים היו נושרים, מזג האוויר היה
מתקרר, עננים אפורים היו מכסים את השמיים- חורף.  וכשהייתה
חוזרת- אביב- הכל היה פורח וחי מחדש.  
מעגל של עונות, שנה אחר שנה
בלי אפשרות להפסיק...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חבר שלי כל כך
אידיוט, שחצן,
לא טוב במיטה,
ויש לו זין
קטן.
אבל הוא מאד מאד
מוכשר

שלי


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/11/03 14:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אופליה קוביין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה