עכשיו מורן צוחקת,
ואני בוכה.
מתאמנת בליפול פזצטות
ולאכול חרא מהרצפה.
עכשיו מורן עובדת
ואני בהכחשה.
איך אוכל לחיות כל כך רחוק ממך?!
וזה חרא
וזה עצוב
וזה בלי עבודה, חברים או כסף
רק קריעת תחת.
ואני אתפלל כל לילה שישחררו אותי כבר.
שאשן בנחת.
מורן אמרה לי שקשה לה
ואני אמרתי - "שטויות,את תתגברי."
עכשיו מורן צוחקת.
ואני אוכלת את החרא שבישלתי לעצמי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.