רוי היה בחור נורמאלי, לפחות בסטנדרטים המקובלים.
בן 19, ג'ובניק בקריה שלא עושה כלום ומנסה להעביר את הזמן מ
9:00 עד 16:00, עושה ביד פעמיים-שלוש בשבוע, רב עם ההורים
והאחים כל הזמן ובאופן כללי לא תורם יותר מידי לעצמו או לעולם
שסובב אותו.

לרוי אין חברה. יש לו הרבה ידידות אבל אף אחת מהן לא שוכבת
איתו כי הוא נחמד מידי ויש לו שתי צלקות ליד העיניים. זה לא
מפריע להן לספר לו על הזיונים שלהן עם החבר התורן או סתם מישהו
לא נחמד ובלי צלקות.

לרוי יש בעיה. הוא לא יוכל להשתין בציבור, הוא אף פעם לא השתמש
במשתנה ציבורית וגם בטבע הוא לא יכול לתפקד, אפילו אם הוא ממש
ממש צריך, זה פשוט לא יוצא. גם כשאין סיכוי שמישהו יראה אותו
הוא לא מצליח. הוא תמיד חשב שזה משהו פסיכולוגי שנגרם לו בגלל
הצלקות, אולי זה סתם הגנים של אימא.
בגלל זה הוא שמח שהוא לא קרבי, ככה הוא לא צריך להשתין בשטח.

המשפחה של רוי יצאה לסופ"ש באילת והשאירה אותו לבד בבית. רוי
תכנן מסיבה קטנה בשביל החברים והידידות. חבל שמש"ק המשמעת לא
ידע את זה כי יום לפני הסופ"ש הוא דפק לרוי שבת והרס לו את כל
התוכניות.
רוי די התבאס, אבל בגלל שבדרך כלל הוא היה אדיש ולא נתן לשום
דבר להעציב או לשמח אותו יותר מידי, הוא הסכים לעשות את השבת
בלי לנסות להוציא גימלים או לקמבן משהו עם המש"קית משמעת
הכוסית, זאת שסיפרה לו שהיא שכבה עם המפקד הקצין שלו ושהוא היה
הזיון הטוב ביותר שלה השבוע.
לקצין ולמש"קית לא היו צלקות.

בשמירה כל הבנים היו יותר פז"מניקים מרוי אז הוא קיבל את
המשמרת הכי מגעילה. 4 שעות בנשקיה, בלילה, לבד, רק הוא
והעוזים. כל הבנות היו מכוערות ברמה, יותר מהג'יפה שרצתה לשכב
איתו, זו עם הצלקות.
כל הבנות חוץ מיעל. יעל הייתה פקידה בבניין מול הבניין של רוי.
רוי חשב שהיא הבחורה הכי יפה בעולם, שיער אדום ארוך צבוע
ועיניים כחולות בהירות, היא כל הזמן חייכה וצחקה ובאופן כללי
נראתה הבחורה הכי נחמדה בעולם.
עד היום יעל לא ידעה שרוי קיים, היא הייתה עסוקה יותר מידי
בלחשוב על החבר שלה בן ה 27, שבאותו זמן ממש חשב בכלל על מישהי
אחרת, שבדיוק באותו זמן שכבה עם האח הגדול של רוי באילת. לא
שמישהו ידע את כל זה, לא שלמישהו היה אכפת. בכל מקרה לאף אחד
מהם לא היו צלקות. לאף אחד חוץ מרוי.

בארוחת הערב רוי ישב באותו שולחן עם יעל והוא הצליח לפתח איתה
שיחה קצרה על הצבא ועל גרביים. כן, גרביים.
כשרוי ירד מהשמירה ב 5:00 בבוקר, הוא עצר בשרותים והלך לכיוון
המגורים, בדרך הוא שם לב שהדלת של המועדון פתוחה ויש אור
בפנים. הוא נכנס וראה שם את יעל, לבדה, ישנה.
בדרך כלל רוי היה ממשיך הלאה למגורים ולישון, למחרת הוא כבר
היה שוכח. אבל לא הפעם. משהו משך אותו אליה, היא נראתה כל כך
יפה, כל כך מושלמת, ממש כמו היפיפייה הנרדמת. הוא היה חייב
לעשות משהו.

הוא ניגש אליה בעדינות, קירב את שפתיו ונתן לה את הנשיקה הכי
רומנטית שגבר יכול לתת לאישה. היא החזירה לו נשיקה קטנה על
הלחי. "אני אוהבת אותך, שי" היא לחשה לו.

יעל פתחה באיטיות את עיניה ונתנה את הצרחה הכי חזקה שיכלה,
צרחה כזאת שגם האנשים שראו סרט ב"עזריאלי" יכלו לשמוע. היא
נתנה לו סטירה, קראה לו סוטה, דחפה אותו מחוץ למועדון ונעלה
אחריו את הדלת.

שתי דמעות זלגו מעיניו של רוי והרטיבו לו את הצלקות.

רוי הלך לשירותים, הוא ישב שם שעה וחשב על החיים המחורבנים שלו
ועל המשפחה החרא שלו ועל הידידות הכלבות שלו ועל יעל, יעל
שלפני חמש דקות נראתה כמו מלאך ופתאום צמחו לה שתי קרניים של
שטן ושתי אוזניים של כלבה.
הוא חשב גם על העוזי ועל איך מכניסים את המחסנית לבית הבליעה.
על איך מעבירים לבודדת, כי בצבא אסור לירות באוטומט, בלע את
הקנה ולחץ על ההדק.

מעצור, לעזאזל, יש מעצור בעוזי הדפוק הזה, עכשיו הוא הצטער
שהוא לא יכול להשתין בציבור, כי אז הוא היה מתגייס לקרבי והיה
יודע איך לתפעל את המעצור המזדיין הזה, אולי הוא גם היה מקבל
איזה 16M או גליל, משהו שבאמת עובד.

פתאום הקצין התורן ניצב מולו, צורח עליו מה הוא עושה, צורח
עליו אם הוא משוגע. הקצין לקח לרוי את הנשק, פרק אותו כמה
פעמים ולקח את רוי לחדר מפקד תורן.
למחרת אשפזו את רוי ב"גהה". הפסיכיאטרים אמרו למשפחה שלו,
שנאלצה לחזור במיוחד מאילת, שרוי יאלץ להישאר באשפוז חודש
לפחות. הפסיכיאטרים יעזרו לו, לפסיכיאטרים יש צלקות.

רוי יושב עכשיו בתא לבן, לבוש בסוודר לבן עם שרוולים ארוכים
מידי. יש לו מין חיוך דבילי על הפנים, תוצאה של כדורי הרגעה
וזריקות אושר, גם אין לו יותר צלקות ליד העיניים. הפסיכיאטרים
הורידו לו אותן כי הן סיכנו את חייו, ככה לפחות הם טענו.

בזכות הכדורים גם אין לו יותר בעיה להשתין בציבור, יש לו בעיה
להתאפק.

אז עכשיו לרוי אין צלקות ליד העיניים והוא מאושר, וכפי שקיווה,
הכל בזכות יעל.

שייקח אותה השד, את הכלבה.


24.10.99