אמילי אדריאן / שם למעלה |
לא רואה כלום.
סוגרת עין אחת ומתמקדת,
והחלל ערום.
מה קסום שם למעלה,
שכולם כך בוהים?
מביטים להם הלאה,
ורק בוכים.
מחפשים אולי זכר,
לאדם, לקורבן
אומרים יהיה בסדר,
מעכלים לאט את האובדן.
ואני מביטה לי שוב,
העיניים דואבות.
רואה רק חלקיקי אבק, זה לא חשוב.
ומפסיקה עם התפילות.
אין שם כלום בשמיים,
חלל ריקני וענק.
ובשתי העיניים
אני רואה רק אבק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|