אני יושבת בחדרי החשוך ורק אור המסך של המחשב מאיר את החדר,
אני כותבת את התסריט על חיי ואני לא מרוכזת, אני לא מפסיקה
לחשוב עליך בכל שנייה שעוברת, בכל תחילת יום וסופו, הדבר
היחידי שנמצא בראשי זו את.
אני יוצאת עם חברים נפגשת עם אנשים חדשים אבל שום דבר לא עוזר
לי לשכוח אותך, אפילו לא לדקה אחת בלבד, אני יודעת שהחיים שלי
סרט אבל למה גם חיי האהבה שלי צריכים להיות ככה? מה שהייה
בנינו היה מדהים רק אני הייתי המפגרת שלא הבנתי את זה באותו
הזמן, אבל את הבנת את זה עוד מתחילת הקשר אבל לא אמרת דבר ונתת
לי לעשות את שטות חיי פעמיים, אבל רק עכשיו כשיש לך חבר ואת
אומרת לי שאת אוהבת אותו הלב בוכה ומחסיר פעימה בכל פעם מחדש
כשאת מדברת עליו.
כולם חושבים שאני חזקה ושאני מסוגלת להתגבר על הכול, אבל זה לא
נכון, הכול הצגה אחת גדולה, העמדת פנים, אז אם אני שחקנית כל
כך טובה למה אני לא מצליחה להסתיר את הרגשות שלי כלפיך לידך?
ביום שישי האחרון הוצאתי את דולי לטיול בפארק וראיתי אותך
יושבת על אחד מהספסלים לבד, היית כה שלווה ומושלמת כתמיד, לא
ידעתי אם לגשת אליך או לא, לבסוף החלטתי לא לגשת, כי אם הייתי
ניגשת אליך לא הייתי יודעת מה לומר לך והייתי רוצה לנשק את
שפתיך הדקות והמתוקות.
אני לא יודעת אם אי פעם אמרתי לך אבל את אהבת חיי, את הדבר
היחידי האמיתי שהיה לי בחיים, ועכשיו כבר אין לי אותך, אני
יוצאת עם הרבה בנות אבל שום בת לא משתווה לך, הן כולם חמודות
מצחיקות ויפות אבל הן פשוט לא את, את הבנת אותי, ידעת מה אני
צריכה.
האהבה שלנו הייתה אסורה, אם היו מגלים אותה זה היה פשוט אסון,
אני חושבת שבגלל זה אני לא מסוגלת לחזור אליך עכשיו, יש לך
יותר מידי מה להפסיד, לפעמים אני מצטערת שאנחנו חברות ילדות,
אם לא היינו חברות ילדות אז יכול להיות שזה היה יותר קל לנו,
אבל מה לעשות שההורים שלנו מכירים עוד מתקופת הרווקות שלהם.
כל לילה אני שוכבת במיטה עוצמת את עיניי ומדמיינת אותנו גרות
ביחד על בית על חוף הים, כמו שאנחנו תמיד היינו מדברות
ומפנטזות, ויש לנו שלושה כלבים חמודים, וכל בוקר אנחנו יוצאות
לטיול על החוף מחזיקות ידיים והכול נראה מושלם וטהור וששום דבר
לא יכול להפריד בנינו לעולם, אפילו לא המשפחות שלנו.
לפני שבוע וחצי בערך הייתה לך מסיבת גיוס ואת הכרחת אותי לבוא
אליה, זה לא שינה לך אם אני עובדת או שאני מתה מעייפות, את
רצית אותי במסיבה הזו וזה כל מה שעניין אותך, אני כמובן ניסית
למשוך זמן אבל זה לא כל כך עזר לי, לבסוף גררת אותי למסיבה,
נתתי לך מאה ואחת סיבות למה אין לי חשק לבוא, אבל הסיבה
האמיתית הייתה שלא רציתי לראות אותך עם חבר שלך, ובשביל בנאדם
חכם כמוך לא הבנת את זה, או שאולי כן ופשוט רצית להראות לי מה
אני מפסידה, אז אם זו הייתה התוכנית שלך אני חייבת לציין שהיא
הצליחה מצוין, כל פעם שהסתכלתי עליך ועל החבר שלך נקרע לי הלב,
בסוף כמו שאת יודעת אמרתי לך שאני צריכה ללכת כי אני מתה
מעייפות, עלק עייפה, ידעתי שאם אני נשארת במסיבה עוד דקה אחת
אני יוצאת מדעתי, אני באתי ללכת ואת שמת לב, שאלת אותי "למה את
הולכת"? ואני נתתי לך את התירוץ הכי עלוב שיש "אני מתה
מעייפות", אמרת שאת מבינה ואמרת שתלווי אותי לשער בחוץ... כל
הדרך הקצרה הזו עד השער רציתי להגיד לך כל כך הרבה דברים אבל
לא הייתי מסוגלת להגיד כלום, לבסוף הגענו לשער הסתכלנו לאחת
השנייה בעיניים כאילו זו הפעם האחרונה שאנחנו רואות אחת את
השנייה, ואז שנייה לפני שאני מתכוונת ללכת אני נגשת אליך
ומנשקת אותך את הנשיקה של החיים שלך.
לפי דעתי את נשארת עוד כמה דקות בחוץ בשביל להתאפס על מה שקרה,
אני גם בטוחה במאה אחוז שהחבר שלך ראה את הנשיקה הזו, אבל לי
זה לא הפריע בכלל באותה שנייה רציתי שכל העולם יראה עד כמה אני
אוהבת אותך.
עברו כבר כמה שבועות מאז המסיבה את כבר התגייסת ואני נשארתי
לבד עם הרגשות שלי כלפייך, בינתיים אני פגשתי בנות אחרות בשביל
לנסות לשכוח אותך אבל זה לא עזר בכלל, כל פעם מצאתי את עצמי
מספרת להן עליך, לחברים שלי אמרתי שאני כבר לא חושבת עליך אבל
הם ידעו ואני ידעתי שזה שקר, כי אהבת אמת לעולם לא מתה לא משנה
מה אנשים יגידו.
אני עכשיו שומעת את השיר של אביב גפן "שנינו שווים" ואני פשוט
משתגעת. זה כאילו הוא נכתב עלינו, ככל שאני מנסה לשכוח אותך את
יוצרת קשר, מתקשרת ושולחת הודעות שגורמות לי להתגעגע אליך יותר
ויותר.

זהו סיימתי לכתוב לך את המכתב, אני לא יודעת אם אני אשלח לך או
אתן לך אותו, כי אני פשוט מפחדת שדברים ישתנו, וזה לא משנה אם
זה לטובה או לרעה, אני רק יודעת דבר אחד שאני אוהבת אותך הכי
בעולם ואת הדבר היחידי האמיתי שיש לי בחיים.

שלך נערה בהפרעה!