וכל הקנאה המטורפת הזאת עכשיו
היא לא באהבה שלך כלפיו,
אלא באושר.
כמו משולש גבינה בסופו של מבוך,
אליו לא אגיע לעולם,
אחרי שנים של זחילות
ונשירה בשפם.
והפחד מאושר הוא שמחזיק אותי על הרגליים.
מחזיק אותי על ארבע.
ואם אגיע לשם, לאן שארצה,
ויהיה לי אותו, אז יהיה לי אותך,
אני לא חושב שאוכל עוד
לעמוד בזה.
אפול ואזחל, חזרה במסלול
להיות קטן, להיות ולד
להעלם.

יש אנשים שרוצים למות,
למות מאושר...
ואני, אני רוצה לשמוע
צלילים של מכונת הנשמה
משוכללת.
וגם קצת פסנתר,
ברגעיי האחרונים.