מעט שנים לאחר שילד נפרד משלגיה , כבר לא היה ילד , הוא היה
חייל ,זה  לא נכון שהוא לא היה ילד , בראשו הוא היה תמיד לעולם
ועד ילד .
למרות מאבק מתמיד עם מפקדיו הוא היה נחוש בדעותיו שאת תכונותיו
המנטליות האינפנטיליות לא יכל לשנות. עדיין עם אובססיה שלו ל -
GAMBOY ולמשחקי מחשב המיועדים לילדים בין 2 - 14.
היום כלומר בהווה של אז תמצאו אותו שומר ומפנטז . שומר
בטרמפיאדות על חיילים כמוהו בדרך הביתה ומפנטז על בחורה כמו
שלגיה שתבוא ותסחף אותו מהאפוד , הנשק הכבד ובעיקר מהמדים
והטרמפיאדות. וכשהיא תבוא הוא ידע בדיוק איך היא תראה ומה היא
תגיד והוא ידע מה הוא יענה לה על כל משפט. הוא ידע באיזה אוטו
היא תנהג ולאן היא תיקח אותו, איך החדר שלה יראה, איך היא
תישמע כשהיא גומרת ואיזה טעם יהיה לקפה של אח"כ ולאן היא תיקח
אחרי שהם יגמרו.
אמנם בכל יום שהוא חשב עליה שערה היה בצבע שונה או שהיא נהגה
ברכב מסוג זה או אחר או שהיא פתאום עברה מרמת- גן לרמתיים אבל
תמיד שלגיה2 תהיה שלגיה2.
יום אחד כאשר ילד עומד לו בטרמפיאדה חמוש בנשק, אפוד, עצבנות
מיותרת, ומחשבות זדוניות וסובל מזקפת יתר אשר נבעה ממחשבות
אלו, נעצר רכב מאותו סוג ששלגיה2 נוהגת בו. ילד הציץ פנימה ולא
האמין, הוא הכיר את מי שישבה בפנים, זו הייתה היא, זו הייתה
שלגיה2.
הוא לא היה מופתע כאשר היא שאלה אותו: " תגיד לי מר - בחור, מה
שלומך ביום סגרירי אך לא מיותר זה?"
ילד היה נרגש מעצם העובדה שהוא עומד מול זו אשר עומדת לחלץ
אותו מהדיכאון הרובץ בעורך קבע אצלו. - אך הוא לא התבלבל והוא
כמוה ניהל את הדיאלוג אשר נקבע מראש והמשיך אותו ב:" אני לא
בחור עדיין, אני רק ילד." וכו', וכו' וכך הם המשיכו בעתיד אשר
נכתב בעבר ועברו את החיוך היפיפה של שלגיה2 כאשר הבחינה בזקפתו
של המביכה של ילד עוד ממקודם, את השלב בו ילד זורק את נשקו
ואפודו פושט מדיו ולובש את הבגדים שהיו "במקרה" בספסלה האחורי
של שלגיה2, וכך הלאה עד אשר שלגיה2 הציעה לעצור ולשתות משהו
לפני שהם מגיעים לביתה, ילד נבהל לפתע כי ידע שעניין זה לא היה
כלול ב"רצף", אך שוב לא התבלבל ומנע סטייה זו תוך נימוק שבו
הוא מציין את חרמנותו אליה. ילד לא נרגע עד הדרך בה עברו עד
ביתה של שלגיה2 ברמת - גן היה במדויק כבזכרונו, וכל ספק אשר
היה בלבו הוסר לאחר ששלגיה2 התפשטה, נבעלה וגמרה בדיוק בדרך בו
זכר.
לאחר ה"ריקוד" הפרוע אשר התנהל בכל ביתה והסתיים כאשר שניהם
מותשים ושכמובן שבר את כל השיאים ובינהם גם זה שקבע סרט הסקס
שבו השתתפו ביל ופאמלה, ילד שכב במיטתה של שלגיה2 והיא הלכה
להביא קפה, כשהיא חזרה היא הגישה את הקפה בדיוק בצורה שהיתה
ידוע לו, רק כאשר הדליקה סיגריה הורמו גבותיו של ילד ורק כאשר
טעם את הקפה הבין:" אוי לא., זה בדיוק כמו עם אסתר המלכה6., את
מכירה את שלגיה2?" שאל. "אני רק מכירה שלגיה אחת אבל היא אוהבת
בנות עכשיו!"
לאחר דקותיים של מחשבה מצדה שלה היא הבינה שאין לה מושג
ואמרה:" אני לא מבינה, מה קרה?" הוא:" לא קוראים לך שלגיה2,
נכון?" היא:" נכון. קוראים לי קליאופטרה3." ," תודה על זיון
נהדר." אמר וחזר עירום ומקלל לטרמפיאדה, לבש מדיו, אפודו ואסף
את נשקו. במהרה חזר למצבו הנפשי אשר בו מצאה אותו קליאופטרה3.
כאשר ביום אחר נעצרה שוב מכונית מסוגה של שלגיה2, הוא לא התרגש
וגם כאשר הדמות במכונית שאלה אותו:" תגיד לי מר - בחור, מה
שלומך ביום סגרירי אך לא מיותר זה?" - הוא לא התרגש, הוא החליט
שלאחר שש או שבע פעמים אשר בם זרק נשקו ופשט אפודו ומדיו הגיע
הזמן להפסיק את בזבוז הזמן הידוע ולשנות את הטקסט, הוא ענה:"
לא משהו, תגידי לי את משהו, קוראים לך שלגיה2?". "לא" ענתה חד
משמעית, ילד לבש את הפרצוף אשר מסמל אכזבה בשבילו. "קוראים לי
שלגיה3, שלגיה2 עברה פה לא מזמן, ראתה את האפוד והנשק שלך
והחליטה לוותר."
ילד לקח שניה לעצמו בשביל לנסח לעצמו בראש וזה מה שיצא לו:"
רגע, ואת?. את שלי כמו ששלגיה2 שלי?." . "כן, מה לא קיבלת את
הטקסט החדש?"
ילד זרק את נשקו ואפודו אך נשאר במדיו, נכנס עם חיוך ולעולם לא
חזר לאסוף את נשקו.

"סיפור הוא אמנם רק סיפור אך לפעמים
                          יש לו קצת חשיבות.."