אתי אביב / מוקדש לאהוב |
שידעתי,
שגילית לי
את העומק,
את הרוך
כמו את הכעס והצער.
לך אהוב,
שניפצת את אהבתי
לרסיסים של דמעות,
שאת החלום
על אושר ניצחי
גנזת במרתפיך.
עוד חושבת עליך
משרכת את דרכי
הודפת את דרדרי השביל
וכואבת.
לך אהוב,
שכמו לחזור הביתה
היית לי,
את האור והתקווה
שמרתי לעצמי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|