יש ימים כאלה שצריך לקחת החלטה.
עד מחר ב-13:00.
אני מזל תאומים והחלטות עולות לי בדמים במיוחד בימים אדומים של
פרשות דרכים.
מעולם לא הרגשתי פחות שייכת.
לא עשירה אבל לא עובדת, צמאה לידע אבל לא לומדת, לא דתייה ולא
חילונית, לא בזוגיות וגם לא בדיוק לבד, יצור חברותי אבל נורא
בודדה...
קובי הגדיר את זה יפה- "אצלי", הוא אמר, "במשך כל החיים,
המוטיבציות לעשות דברים הגיעו מבחוץ. אצלך, את תמיד היית המניע
של עצמך, הכל בא לך מבפנים. ופשוט... התעייפת..."
אז התעייפתי. בכל המובנים ובכל התחומים. ואני עייפה גם
מלהתעייף. העייפות משתקת.
בטח יש לזה שמות מקצועיים וניתן לנתח הכל, אבל למי יש כוח?
עד כמה שאני מחכה לה, לו, למוטיבציה החיצונית, למה שזה לא
יהיה, אני יודעת שבסוף, כרגיל זה יבוא לי מעצמי. זה אמור לחזק,
ואולי זה נכון. אולי אני מאוד חזקה. אני פשוט פוחדת להתחשל כל
כך, שכבר לא אצטרך או ארצה אף אחד. אולי זה לא כל כך טוב
להתחזק הרבה מדי בכוחות עצמך.
"ובחרת בחיים" אני משננת לעצמי.