יום אחד הגג של השכנים שלנו קרס, ואף אחד לא הופתע מזה. אבק עף
החוצה מכל הצדדים, וזה נראה כאילו ילד דחף אצבעו לתוך פאי
תפוחים ענק. אני מסיטה את הוילון, ומציצה בחלון החוצה. השכנה
ובעלה, שניהם, לבנים כמו רוחות. היא בוכה? אני לא יודעת אם היא
בוכה. היא עסוקה בלנקות את סינר המטבח שלה, בעלה משפשף את
עיניו. אני תוהה עם האבק והעפר הגיעו עד למדשאה שלנו. אני תוהה
אם הם יפריעו לדשא לגדול. לפתע מתחיל לרדת גשם. לא חזק, טפטוף
חלוש. הם מביטים שניהם לשמיים. אף אחד מהם כבר לא כל כך צעיר.
אני תוהה מה הם יעשו הלאה. שניהם עומדים שם, כמו גמדי גינה
אחרי שהדשא מכוסח. תקועים במקום, בגשם הקל. מצפים למשהו, לא
יודעת למה. לא יודעים לאן ילכו עכשיו.