מילים ולחן: בועז גרוס

חדר צר בלי חלונות
שפתוחים לרוח שפתוחים לחלונות
אני רוצה כבר להתעורר
מלילות ארוכים שיצרתי
שיצרו אותי.

בכיוון אחד ברור
שמוביל אותנו מתחילתו של הסיפור
אני רכבת בלי תחנות
שנוסעת רחוק עד אלייך
עד סוף המסילות.

יש לך יד זהב קטנה שמלטפת
היא צובעת בי גוונים של אהבה
ואם תביטי בעיני תגלי שם ארץ גדולה
שותקת ומחכה.

לפעמים כשאין מוצא
אין אמת אחרת שתקל על המסע
את נוגעת את מנסה
לומר לי דבר מה
אל תפסיקי עד שאשמע

יש לך יד זהב קטנה שמלטפת
היא צובעת בי גוונים של אהבה
ואם תביטי בעיני תגלי שם ארץ גדולה
שותקת ומחכה.

את נוגעת את מנסה לומר לי דבר מה
אל תפסיקי עד שאשמע.

יש לך יד זהב קטנה שמלטפת
היא צובעת בי גוונים של אהבה
ואם תביטי בעיני תגלי שם ארץ גדולה
שותקת ומחכה