|
מילים ולחן: בועז גרוס
חדר צר בלי חלונות
שפתוחים לרוח שפתוחים לחלונות
אני רוצה כבר להתעורר
מלילות ארוכים שיצרתי
שיצרו אותי.
בכיוון אחד ברור
שמוביל אותנו מתחילתו של הסיפור
אני רכבת בלי תחנות
שנוסעת רחוק עד אלייך
עד סוף המסילות.
יש לך יד זהב קטנה שמלטפת
היא צובעת בי גוונים של אהבה
ואם תביטי בעיני תגלי שם ארץ גדולה
שותקת ומחכה.
לפעמים כשאין מוצא
אין אמת אחרת שתקל על המסע
את נוגעת את מנסה
לומר לי דבר מה
אל תפסיקי עד שאשמע
יש לך יד זהב קטנה שמלטפת
היא צובעת בי גוונים של אהבה
ואם תביטי בעיני תגלי שם ארץ גדולה
שותקת ומחכה.
את נוגעת את מנסה לומר לי דבר מה
אל תפסיקי עד שאשמע.
יש לך יד זהב קטנה שמלטפת
היא צובעת בי גוונים של אהבה
ואם תביטי בעיני תגלי שם ארץ גדולה
שותקת ומחכה |
|
|
גם כאשר אלוהים
שיחק בבובות בגן
העדן, כאשר הכל
היה תמים וטהור,
פתאום נכנס
למשחק נחש,
התעסק עם האישה,
הראה לה שיש
דברים אחרים
שאולי יגרו את
דמיונה לדברים
טובים יותר מגן
עדן, איזה
אדיוטי, מה יכול
להיות טוב יותר
מגן עדן? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.