דינו היה תא זרע רגיל לחלוטין, כמו כל מיליוני אחיו גם הוא
נוצר באבובית הזרע בשעת חלוקת התאים, כמו כולם עבר גם הוא
מיוזה על מנת להתפתח ולהיות תא זרע המסוגל למלא את ייעודו. היה
לו מטען של D.N.A בראשו, זנב מפואר להנעה , והמון אנרגיה,
שהייתה מטען נחוץ ביותר בקרב התאים...
מזה ימים רבים, היו הוא וחברו ז'אן, משרכים את דרכם בפיתולי
צינור "עילית האשך", צינור זה היה כה מפותל שמזמן כבר היו
מאבדים את חוש הכיוון שלהם אלמלא העובדה שהתנועה זרמה רק
בכיוון אחד. מיליוני תאים זרמו אתם ביחד, נדחקים במעברים
הצרים, דוחפים, צועקים ומנסים לנחש מה נמצא בסוף הדרך הפתלתלה.
לו כשלעצמו כבר נמאס מכל בילבול המוח הזה.
"אלוהים, אני לא מסוגל יותר" , ייבב ז'אן בשעה שכמעט נמחץ
לדופן התא. "מה לעזאזל התכלית של כל המסע הזה"?
"הלוואי והיה לי שמץ של מושג", מלמל דינו וניסה ללא הצלחה לפלס
את דרכו בין שני תאים שמנים במיוחד.
"שמע, בן-אדם אולי נחזור לאבובית ? שם לפחות היה מעט אוויר
לנשום, ולא היינו צריכים להיאבק על חיינו, נוכל לנוח ולהירגע
מכל הטירוף הזה, חי נפשי שכבר קצתי בשחייה האין סופית הזאת, כל
שרירי דואבים ואין שום סימן שהסוף מתקרב", נאנח ז'אן והביט
בחברו בתקווה.
"אני רוצה לראות אותך מעז ללכת נגד כיוון התנועה, הרי תימחץ
ותמעך כולך בטרם תעבור דקה אחת אפילו. מלבד זאת - אינך סקרן
לדעת לאן אנחנו הולכים?" שאל דינו בהתלהבות וחמק מתא נודניק
שנדבק לזנבו ולא הרפה.
"ממש לא" גנח ז'אן וגלגל עיניו השמיימה, "לו הייתי יודע שזה
יהיה כה קשה לעולם לא הייתי יוצא מהאבובית".
"בסדר, בסדר שמענו עליך" גיחך דינו והביט סביבותיו "שמע ז'אן,
אתה מכיר את התא הענק הזה שלא מפסיק לצעוק ולדרוך על כולם"?
שאל בחשש. "כבר כמה דקות שאני לא מפסיק לדרוך על שובל הגוויות
שהוא משאיר מאחוריו".
ז'אן הרים את עיניו והחוויר חליפות "באלוהים, זה ברוטוס. שמע
דינו, אנחנו חייבים להתרחק ממנו, הוא תא גאוותן וחסר מצפון
והוא לא יבחל בשום אמצעי כדי להשיג את מטרתו. כשהיינו באבובית
היה מתאמן קשה מכולם ואינו יודע להפסיד בכבוד, אבוי לתא אשר
יעמוד בדרכו"
"זוזו מדרכי" הרעים קולו של ברוטוס כשרמס בברוטליות חבורת תאים
זקנים והעיף הצידה תא רכרוכי ורופס שלא הפסיק לצווח. "אני אגיע
ראשון וכולכם יכולים ללכת לעזאזל, עופו מכאן אמרתי"!!!
לא הייתי רוצה להיתקל בו בסמטה חשוכה" הפליט דינו חרישית, ועזר
לז'אן לעבור מעל תא רמוס בדרך.
"מה לגבי סמטה פתלתלה וארוכה"? רטן ז'אן. "בחיי שאם לא יגיע
הסוף תוך שעות ספורות אדחף את עצמי מתחת לרגליו של ברוטוס
ואמתין שיגאל אותי מיסוריי"
"תפסיק נו, המצב אינו גרוע כל-כך", עודד אותו דינו ותפס בידו -
"אנחנו בהחלט מסוגלים לעשות זאת".
הדרך התפתלה שוב ושוב, והם המשיכו ללכת בדממה, עוברים שמאלה,
נדחקים ימינה, ומתחמקים מתאים גדולים ודורסניים, ככה הלכו עוד
כמה שעות כשלפתע התחילה הדרך להתיישר וטורי התאים הסתדרו בצורה
ישרה יותר.
"דינו, אני רואה שלט!!!" הצטעק ז'אן בהתלהבות ונופף בידו הלאה,
"אתה מצליח לקרוא מה כתוב?"
דינו צמצם את עיניו כדי סדק והתאמץ לראות, מלפניו קפצו כל
האחרים במאמץ לקרוא את השלט.
כשהתקרבו יותר ראו שהשלט בצבע לבן ועליו כתוב באותיות ברורות :

"ברוכים הבאים לצינור הזרע"
מסביבם הייתה התרגשות גדולה, תאים התחבקו והצטלמו ליד השלט,
חלקם בהו בו באדישות והמשיכו הלאה, וחלקם עמדו לידו וקראו שוב
ושוב את המילים בהטעמה מתמשכת.
"עשינו זאת!!!" צרח ז'אן בהתלהבות ופילס את דרכו בהמולה אל עבר
הפתח, "הצלחנו לעשות זאת!!!"
"סוף סוף הגענו!" התלהב גם דינו, ושניהם שילבו זנבות ונכנסו
לצינור הזרע.
בפנים היה חשוך וטחוב, כשהתרגלו עיניהם לאפלולית, ראו שמיליוני
התאים שכבר הגיעו תפסו להם מקום ישיבה, וכולם מדברים היו
חרישית כמצפים בשקט למשהו.
"מה קורה" לחש דינו לז'אן כשתפסו גם הם מקומות ישיבה.
"אין לי שמץ של מושג " הניע ז'אן את ראשו בעודו מביט סביבותיו
בהשתאות "הו, כמה טוב לשבת סוף סוף".
שניהם השתרעו במקומותיהם אגב אנחה מתמשכת של עונג והמתינו יחד
עם כולם.
חלפו כמה דקות , ולפתח השתרר הס באולם, תא מבוגר עם זקן לבן
וארוך עלה על הבמה וכחכח בגרונו:
"רבותי התאים, ברוכים הבאים אל צינור הזרע, שמי ד"ר זלמון,
ונשלחתי להדריך אתכם במסע הקשה שאתם עומדים לעבור".
"מה כוונתו"? הפליט ז'אן בבעתה, "הרי גמרנו את המסע הזה!, אלי,
אני לא חושב שאעמוד בעוד אחד"...
"שששששש " היסה אותו דינו "הוא הולך להסביר הכל עכשיו".
"אני בטוח ששאלתם את עצמכם פעמים רבות", המשיך הד"ר הזקן "מהי
התכלית שלשמה התאמנתם בזרבובית הזרע, ושחיתם ימים בעילית האשך,
דרך קשה עברתם עד שהגעתם לכאן, ורבים הם התאים," הוא הרכין את
ראשו בצער "שלא זכו להיות כאן עימנו, ולא יזכו להשתתף במסע
שבשלו נוצרו. אך זוהי דרכו של הטבע, ואתם, ששרדתם עד כאן, הנכם
החזקים מביניהם, ועל כך קבלו את ברכותי".
מחיאות כפיים סוערות קטעו את דבריו, דינו וזאק מחאו כפיים
בהתלהבות והביטו אחד בשני בגאווה בלתי מסותרת  - הם שרדו! הם
הצליחו ! הם החזקים !
ההמולה שככה והוא פתח שוב בדברים:
"אך אחי התאים, דרך ארוכה עוד מצפה לכם. מסע ארוך וקשה מאין
כמוהו ממתין לכם מאחרי הפינה, ותפקידי לוודא שתהיו מוכנים
לקראתו".
רחש עבר בקהל, ודינו וזאק הביטו אחד בשני בדאגה.
"בתור תאי זרע, תכליתכם אחת - " המשיך  - "להביא ליצירת חיים
חדשים על פני האדמה, לשם כך עליכם להזדווג עם ביצית הממתינה
לכם בשחלה, בגופה של האשה שגוף זה יזדווג עימה" . הד"ר הזקן
העביר מבטו על היושבים בעיניים חודרות , "רק תא אחד" אמר
בהדגשה, "רק אחד מהתאים שיושבים כאן, יזכה להיות התא שיפרה את
הביצית".
ציבור התאים פרץ בצעקות ומחאות, כולם ניסו לעכל את הדברים
שנאמרו, לכולם היו שאלות והערות  וחשש כבד קינן בלב כולם.
"מה זאת אומרת רק אחד יזכה?" צעק תא גדול ושמן "הרי מיליוני
תאים יושבים כאן, מה יקרה לכל השאר"?
"אני מוותר מראש על הסיכוי הקלוש להיות התא הנבחר" גיחך תא
גבוה ורזה, "עדיף לי למות ללא ייסורים"...
דינו הביט בז'אן בכובד ראש , מנסה לעכל את הדברים. ז'אן מצידו
גנח ורטן חליפות, "אני לא מאמין שיש עוד מסע" ייבב "ארוך וקשה
יותר מזה שעברנו. הו, מה הטעם בכל זה ?" הרי יש תאים גדולים
וחסונים מאיתנו, לעולם לא יצליח אחד מאיתנו להגיע אל
הביצית"...
"דבר בשם עצמך" נפגע דינו, "אני דווקא חושב שיש לנו סיכוי לא
רע בכלל"
"סיכוי של אחד לחמש מאות מיליון הוא טוב בעיניך"? צעק ז'אן
בייאוש. "אינך קולט, אנחנו אבודים!"
"רבותי בבקשה", הרים ד"ר זלמון את קולו "טרם סיימתי".
הקולות שככו והוא כחכח בגרונו והמשיך, " אין לכם זכות בחירה
בעניין זה" הוא דיבר בתקיפות "כולכם חייבים לצאת למסע במידה
ותשלחו"
"מה זאת אומרת במידה ונישלח?" צעק תא מבוגר בתמיהה.
"אני מאוד מבקש - בלי הפרעות! " ענה ד"ר זלמון "תנו לי לסיים
ואחר כך אענה על שאלות".
התאים השתתקו והביטו בו ברוב קשב.
"כולנו תאי זרע, המצויים בתוך גוף של גבר" חידש הד"ר את דבריו
"בכל פעם שגבר זה מזדווג עם אשה, חמש מאות מיליון תאי זרע
מתחילים את מסעם לעבר הביצית שממתינה בגוף האשה. כשאסיים את
דברי , תכנסו כולכם דרך המסדרון הזה" והוא החווה בידיו כלפי
מסדרון ארוך לצידו "אל בריכת נוזל הזרע, חשוב שתמרחו עצמכם יפה
יפה בנוזל, כיוון שהוא מכיל בתוכו מספר דברים שנחוצים לכם
להמשך הדרך :
  חומצת לימון - שתכליתה להמס את ריר צוואר הרחם של
האשה.
  חומרים אלקליים  - שמיועדים לסתור חלק מחומציותו של
הנרתיק
  סוכרים - שמספקים לכם אנרגיה
  והורמונים שתפקידם להעיף אתכם הרחק אל תוך מערכת
הרבייה של האשה".
ד"ר זלמון הביט סביבותיו והמשיך, "אני רואה שרבים מכם מביטים
בי בחוסר הבנה, אינכם צריכים להבין את מורכבותו של התהליך
שתעברו, עליכם רק להתמרח טוב טוב בנוזל הזרע ולחכות בחדרי
ההמתנה, עד שיגיע אות ממערכת העצבים ויקרא לכם להמשיך בדרך".
"חדרי ההמתנה מוצאים בעיני" לחש ז'אן לדינו "קצת מנוחה ממש לא
תזיק לי"...
ד"ר זלמון העביר את מבטו על-פני היושבים והמשיך: "איננו מכירים
בדיוק את טיבו של המסע", הודה בראש רכון "שכן המדע עד היום לא
גילה מה מתרחש בדיוק במהלך המסע, ואף תא שיצא אליו לא חזר ממנו
כדי לספר לנו. כל שיודעים אנחנו הוא שרק תא אחד מצליח להגיע
לביצית, אם בכלל, ושעליכם להיזהר מאוד מחומצות ומתאי דם לבנים,
אלה האחרונים טורפים כל זר המנסה לפלוש לרחם".
"אלוהי הרחמים" גנח ז'אן בייאוש.
הד"ר לקח נשימה ארוכה ואז אמר, "רבים מכם ימותו במהלך המסע,
ואני רוצה שתזכרו" הוא הישיר מבטו אל עיניהם וקולו רעד
בהתרגשות  "שנופלים אתם למען מטרה נעלה  - למען החיים שעתידים
להיווצר מין הזרע והביצית המופרית"
הד"ר הפסיק את דבריו למספר דקות על-מנת שיעשו דבריו את הרושם
הראוי. ציבור התאים דמם וכל אחד הרגיש תחושת שליחות מפעמת
בליבו, דינו החל תוהה בעיני רוחו איך נראית אותה ביצית. "כדי
לה שתהיה יפה לפחות" חשב במרירות מהולה בסקרנות "אחרי הכל,
אינני הולך להקריב את עצמי למען סתם מכוערת.."
"הרשו לי לאחל לכם בהצלחה בהמשך הדרך" המשיך הד"ר "מכאן פנו
במסדרון אל בריכת נוזל הזרע ואני אשאר כאן זמן מה בכדי לענות
על שאלות".
התאים קמו ממושבם ושחו לעבר הבריכה, דינו הביט בז'אן ושאל
בחיוך "אחרי הכל הייתה תכלית נעלה למסע , לא כן ?"
ז'אן הביט בו כמי שנטרפה עליו דעתו "לכל השדים והרוחות! הסר
מעליך את הבעת הפטריוטיות המגוחכת הזאת! אנחנו הולכים למות ,
אינך תופס? מיליונים מאיתנו מקריבים את עצמם בשביל שתא אחד
יגיע אל הביצית ויפרה אותה"! "אכן תכלית נעלה!" הוסיף בלגלוג.
"כשלעצמי, אני לא יכול לחשוב על תכלית נעלה יותר למות למענה"
השיב לו דינו וברק של גאווה הבליח בעיניו.
"תעשה לי טובה" גנח ז'אן, תכף עוד תגיד לי "כולם בשביל אחד -
אחד בשביל כולם".
"די עם הציניות ז'אן, זה עניין רציני , אנחנו צריכים להתחיל
לתכנן את המסע, חשבת כבר על תוכנית פעולה"?
ז'אן התבונן בו כלא מאמין,  "תוכנית פעולה? התוכנית היחידה
שבדעתי לתכנן, היא איך לברוח מכאן!"
"אתה לא הולך לשום מקום!" הכריז דינו ותפס את זנבו "ואנא הפסק
להיות קטן אמונה כל-כך, שנינו ביחד נצליח - אני מרגיש זאת!!!"
"אני לא יכול יותר" ייבב ז'אן "כולכם השתגעתם, אני היחיד השפוי
ובקרוב נלך כולנו אלי אבדון!!! אתה באמת חושב ש"... פתאום
השגיח שהוא מדבר אל האוויר הריק. "הי דינו , חכה לי!!!"
דינו פילס את דרכו במסדרון בין המוני התאים, כשז'אן נסחב
בעקבותיו, עד מהרה הגיעו אל הבריכה. בתוך הבריכה השתכשכו
להנאתם מיליוני תאים שהקדימו אותם.
"כל מי שסיים לצאת מהמים!!!" צרח בגרון ניחר תא שתיפקד כמציל
"יש עוד תאים שרוצים להיכנס!!!".
דינו הלך כמה צעדים אחורה , רץ קדימה ולפני שהבין ז'אן המבוהל
מה קורה, כבר היה בתוך המים. "קדימה ז'אן, קפוץ פנימה!" צעק
אליו בהתלהבות.
ז'אן הביט בגועל בנוזל הלבן-אפרפר, "ואתה בטח חושב שאתן לדבר
הצמיגי והדוחה הזה לגעת בי" אמר בזעף.
"ברור שתתן, אחרת איך תקבל סוכרים ואנרגיה, ואיך תוכל לנטרל את
החומצות?"
ז'אן הביט לשמים כאומר "מאין יבוא עזרי" , והתיישב באנחה על
שפת הבריכה.
"איכס...." התעוותו פניו בגועל כשטבל את אצבעו בנוזל, "זה
חלקלק כל-כך". דינו הביט בו בחוסר הבנה, "האיסטניסטיות הזאת
ממש לא במקום" חשב לעצמו, הוא שחה אל שפת הבריכה, תפס בזנבו של
ז'אן ולפני שזה האחרון הספיק להבין מה קורה כאן, הוא כבר היה
במים - מצווח , משתעל  וצורח.
"לכל הרוחות דינו!!! לא עושים דבר כזה" צווח בהיסטריה "הייתי
צריך להיכנס בהדרגה! אני פשוט לא מאמין!!"
דינו הביט בו בחיוך ולא אמר דבר. אחר-כך יצאו שניהם מהמים
מרוחים מכף רגל ועד ראש.
"לאן עכשיו"? שאל ז'אן בנימה של השלמה עם גורלו.
"לחדרי ההמתנה, קדימה!" דרבן אותו דינו .
כשהגיעו לחדר ההמתנה, התמוטט ז'אן בפינת החדר ולא אבה לקום.
"הלוואי שיכולתי להישאר כאן לנצח" ייבב.
מסביבם היו עוד מיליוני תאים, חלקם מוכרים יותר חלקם פחות,
בקצה החדר בלט לו ברוטוס - התא האימתני שנתקלו בו במסע הקודם,
עכשיו היה ישוב וחיוך זדוני נסוך לו על פניו כשהביט במתחריו.
"הייתי אומר שברוטוס הוא התחרות הכי גדולה שלנו, לא כן ז'אן"?
שאל אותו דינו בכובד ראש.    
ז'אן הפנה אל דינו עיניים אדומות מעייפות, ואמר בכעס: "צר לי
לנפץ את הבועה שלך דינו, אבל אי אפשר להמשיך כך! אתה באמת חושב
שנצליח להשיג את כולם ולהגיע לביצית? נטרפה עליך דעתך לחלוטין,
חשוב על כל הסכנות שבדרך! במה אנחנו מיוחדים ושונים מכולם,
אמור לי?"
"ובמה כולם טובים יותר מאתנו"? החזיר לו דינו באותה מטבע.
ז'אן פלט אנחה של ייאוש והחריש.
 מסביב הייתה המולה רבה, כולם חילקו עצות לכולם, דיברו על תאי
הדם הלבנים, על החומצות, ועל מה שעתיד להיות, הרבה תאים ישבו
וכתבו את צוואתם, כמה הזילו דמעות, כמה ישבו ודיברו חרישית,
וכולם היו נרגשים מאוד לקראת המסע הגדול.
לאט לאט שככו הקולות, ותנומה ירדה על כולם.

"אזעקה!!! אזעקה!!! כולם להתעורר!!! אזעקה!!!"
ז'אן ודינו התעוררו בבהלה, מסביבם התרוצצו תאים לכל עבר ,
צעקות התערבבו בצחוק והייתה התרגשות גדולה.
"הו, הו הנה זה בא" צרח תא שעמד לשמאלם, והם הביטו בעינים
נדהמות איך הוא מועף קדימה ונפלט מהחדר.
אחד אחרי השני החלו התאים לעוף קדימה בעוצמה.
"נכבוש את היעד"!!! קרא תא מעופף בהתלהבות.
"קדימה לדרך"!! צווחה קבוצת תאים אחרת.
דינו הרגיש פתאום זרם בלתי נלאה של אנרגיה שוטף אותו, הוא
הרגיש איך הוא מתרומם באוויר ועף קדימה במלוא הכוח. לצידו
התעופף גם ז'אן.
"א-ל-ו-ה-י-ם א-ד-י-ר-י-ם!!!" צרח ז'אן "איזו מהירות! אני לא
רואה כלום, דינו- תפוס בידי , מהר!!!"  
דינו תפס בידו של ז'אן בדיוק כשהגיעו לפתחו של הנרתיק, מכל עבר
היו חומצות מתנפלות על התאים ומחסלות אותם, רבים נפלו מתים תוך
כדי הטיסה, ורבים החליקו החוצה.
דינו וז'אן התרסקו על הקרקעית בעוצמה.
"הצלחנו להיכנס ז'אן, אנחנו בפנים!" צעק דינו בהתלהבות .
"ז'אן הביט בו בעינים קרועות מאימה, והקיא את נשמתו. הוא ניסה
לקום ולא הצליח.
נוזל הזרע שהקיף אותם התחיל להתקרש , והם התקשו לזוז. "קדימה
ז'אן! אנחנו מסוגלים לעשות זאת , בוא ונבקיע לנו דרך החוצה
מכאן!" עודד אותו דינו.
ז'אן המסכן גייס את שארית כוחותיו כדי להבקיע את הנוזל המתקרש,
ובסוף הם הצליחו. דינו קפץ החוצה בזריזות ומשך אחריו את ז'אן
המשתעל ויורק חליפות.
מסביבם נחלצו שאר התאים ששרדו את הכניסה מנוזל הזרע שלהם
והמשיכו במסע אל הביצית.
ממולם השתרע בגודל אימתני, ריר צוואר הרחם שהיה זרוע לכל אורכו
ורוחבו בתאי דם לבנים משחרים לטרף.
תאי הזרע הקטנים הסתערו בגבורה לעבר ריר צוואר הרחם. מיליונים
רבים מהם נפלו טרף לתאי הדם הלבנים.
"תמות נפשי עימכן, מוטאציות!!" צרח תא מבוגר והסתער לעבר תא
לבן.
הסכנות ארבו בכל פינה, בזה אחר זה נפלו תאי הזרע הקטנים, ורק
מעטים הצליחו להבקיע דרך המעטה האימתני.
"מפלצות ארורות"!! צרח ז'אן בייאוש. "ייקח אתכן האופל!!!"
"הבט ז'אן!" אמר דינו בהתלהבות "שם מימין יש פרצה , נוכל לעבור
ולהכנס אל תוך הרחם!"
דינו תפס בידו של ז'אן המתפתל והם פילסו את דרכם לעבר הפרצה,
המקום היה מלא בתאי דם לבנים, מפלצתיים, ושני התאים הקטנים שחו
בכל המהירות שהתירו להם זנבותיהם קדימה.
"דינו!! דינו!!! הוא תפס לי את הזנב!!! " צווח זא'ן בהיסטריה,
בשעה שזנבו נתפס ע"י תא דם לבן ומרושע.
"עזוב אותי, יצור מגעיל ומפלצתי!!!, עזוב את הזנב שלי!!!"
דינו פנה לאחור וחבט בראשו של התא הלבן, התא הביט בו בתדהמה
ושמט את זנבו של ז'אן, הוא קרב אליהם במהירות  ופתח את פיו...
"זה הסוף" חשב ז'אן בייאוש "אנחנו גמורים".
ממש באותה השניה הועף לכיוונם תא זרע שמן ובטרם הבינו מה קורה,
הוא נחת ישר על פרצופו של תא הדם הלבן.
"ניצלנו, ז'אן!" השתלהב דינו, "קדימה לפירצה"!
ראשו של ז'אן כאב כאילו הלמו בו חמישים פטישים, הוא לא הבין מה
קורה אבל שחה במהירות אחרי דינו שעל פניו הייתה נסוכה הבעה של
"אחרי לקרב!" .
הם מצאו את הפירצה והבקיעו את דרכם אל הרחם אגב שאגת קרב
אינדיאנית.
בתוך הרחם שרתה אפלולית קלה, דינו הביט סביבותיו ולחש לעבר
ז'אן בהפתעה:
"יש כאן כמה אלפים בודדים בלבד!!!, אתה חושב שכל השאר..."
"כן", אמר ז'אן קדורנית "זה בדיוק מה שאני חושב". הייתה דקת
דומייה ואז אמר ז'אן לאט, "אתה חושב שנצליח לעשות זאת"? אני
חייב להודות שסיכויינו לא נראו טובים בהתחלה, אבל עכשיו...
אולי כן... אינני יודע..."
דינו הביט בו בנזיפה "מובן שנצליח!, עברנו את החלק הקשה ועכשיו
נותר רק למצוא את הביצית, היכן היא יכולה להיות?"
שניהם היו תשושים לגמרי , והביטו בליאות סביבם, כמה מאות מתאי
הזרע שהגיעו לרחם נפלו שדודים אחרי מספר דקות, אולי בגלל
תשישות ועייפות.
דינו שחה קדימה בהחלטה נחושה. "אני חייב לעשות זאת" שינן לעצמו
בעוד ז'אן משתרך מאחוריו ומודה לאל על כך שהוא עדיין חי.
אחרי כמה סיבובים בחלל הרחם הם שמעו קול מוכר מרעים "זוזו
מדרכי"!!!
"זה ברוטוס" החוויר ז'אן, גם הוא הגיע לכאן.
הם פנו לכיוון הקול והגיעו אל החצוצרה, רחוק מקדימה פילס לו
ברוטוס את דרכו לעבר השחלה רומס כהרגלו, כל תא שעמד בדרכו.
"בוא נעמוד מאחוריו", לחש דינו לז'אן , "שם הכי בטוח".
הם פילסו להם דרך בין התאים התשושים והתייצבו מאחורי ברוטוס
שהמשיך לצעוד נכחו.
לאחר מספר דקות החל צוואר החצוצרה להתרחב מעט, והם הגיעו אל
השחלה.
"אנחנו עומדים לפגוש בה ז'אן" , לחש דינו בהתרגשות "זה באמת
הולך לקרות" הם היו כשישה תאים שהגיעו לשחלה וכולם הרימו את
עיניהם כדי לראות את הביצית.
"אלוהים אדירים"... מלמל דינו כשראה אותה.
היא הייתה גדולה כל-כך ,לפחות פי 85,000 ממנו. ואיך בדיוק הם
אמורים להפרות אותה?
מסביבם התקבצו שאר התאים ששרדו את המסע המפרך, הם נותרו רק
שישה מכל החמש מאות מליון שהתחילו במסע, וכל אחד מהם היה נחוש
להיות זה שיזדווג עם הביצית.
ברוטוס היה הראשון שהתעשת, והתחיל לדהור לעבר הביצית כשהוא
צועק בקול : "סוף, סוף את שלי!!!"
דינו וז'אן הביטו אחד בשני בבעתה, לא ! הם לא יתנו לזה לקרות !
ברוטוס לא יהיה הזרע הנבחר !
"קדימה ז'אן" סינן דינו, אנחנו נראה לכולם, נכון?
"אל הביצית!!!" צווח ז'אן בהתלהבות, ושניהם התחילו לשחות במלוא
המרץ לעברה.
דינו הקדים את ז'אן בכמה מטרים , אך ברוטוס עדיין היה הרחק
מקדימה. "קדימה דינו!!" עודד אותו ז'אן בגרון ניחר . "תפוס לו
את הזנב!" אנחנו נצליח לעשות זאת!!!
דינו נתן את מרוץ חייו, הוא התקדם מהר ויותר מהר אל עבר התא
המפלצתי , וכשהיה קרוב מספיק, פתח את פיו ונשך אותו בחוזקה.
"אאח!!!" צרח ברוטוס בקול מפלצתי. הוא הסתובב בעיניים מזרות
אימה ותקע בדינו מבט מפחיד, "איך אתה מעז???" הוא שאג .
ברוטוס נעץ בדינו מבט ארסי , ושלח את ידיו למחוץ אותו. כשפתאום
נשמע קול צועק בחוזקה:
"אתה לא תעיז!!!"
ברוטוס התבונן בתימהון הצידה וראה תא קטן ורזה מזנק לעברו
בהחלטה נחושה.
"ז'אן, לא!!!" צעק דינו, "הוא יהרוג אותך" !
"טוב למות בעד יצירת חיים חדשים!!! " צעק אליו ז'אן כשזינק
לעבר ברוטוס. "קדימה דינו, אתה חייב לעשות זאת"!!!
דינו הרגיש את הדמעות עולות בעיניו כשהבין שז'אן הקריב את חייו
למענו. הוא הרכין את ראשו לרגע , ואז הרים אותו ומבט החלטי
בעיניו - הוא יכבוש את הביצית!!!
חיש מהר הוא פילס דרכו במטרים הספורים שנשארו עד הביצית כשלפתח
נתקל בתא שמן בא מהכיוון הנגדי.
"הידד!!" אמר התא השמן, תא הזרע הראשון הגיע!!!
"מי אתה"? שאל דינו בתמהון .
"שמי דמי ואני מקבוצת התאים התומכים של הביצית  - תפקידי לחולל
בראשך תגובה כימית שתביא ליצירת האנזימים"
"נו, טוב" משך דינו בכתפיו.
דמי נגע בראשו ופתאום הרגיש דינו דגדוג נעים בראשו, "אלה הם
האנזימים חברי היקר" חייך אליו דמי.
האנזימים דלפו מראשו בכמויות כשהם לוחשים לו "בוא אחרינו"....
דינו נופף בידו לדמי ושחה בעקבותיהם, הם פלסו לו נתיב שחיה נוח
אל תוך הביצית, עד שהגיעו לקרום הפלסמה.
"מה עכשיו"? שאל דינו את אחד האנזימים.
"אתה צריך לחורר אותו!" ענו כולם במקהלה . דינו הרים את ידו ,
עשה חור בקרום ונכנס פנימה.
כשנכנס הרגיש איך הביצית מזדעזעת, "ברוך הבא" שמע בת קול לוחשת
והרגיש הוא נמשך פנימה בעזרת הסיסים הזעירים שעל הביצית.
"הפעילו את המטען החשמלי" צוותה בת הקול "עלינו להבטיח שלא
יכנס תא זרע נוסף".
דינו חשב בהנאה נקמנית שברוטוס בוודאי מתחשמל כרגע ואז נזכר
בז'אן בעצב.
"הלוואי שהיה יכול להיות כאן איתי" הרהר נוגות . "לעולם לא
אשכח את מה שעשה למעני"...
בחוץ הייתה מהומה רבה כשהמטען החשמלי עטף את הביצית ודינו ישב
לו בחיק הביצית, בטוח מכל רע, בתחילת מסע של תשעה חודשים .