קופצת מענף אל ענף
מתעופפת כמו שקית בגליי הרוח
מעלה למטה
פנימה החוצה
קדימה אחורה.
פתאום אלי מצטרפת עוד שקית
וכך רוקדות השתיים לצלילי הסתיו
המשתכשך בעלים היבשים
אשר נתלשים אחד אחד מן העצים.
רוצה לעוף, לעוף גבוהה
ואף אחד לא יראה ולא ימצא
להרגיש באמת את הבדידות שעוטפת
מתגלגלת עם שקית ירוקה ואז אדומה
מתאהבת כל פעם מחדש
זרמיי הרוח משתנים
העלים תמיד עלי נופלים
ופתאום   הנפילה הגדולה
שוב לבד
שוב בודדה
מתהפכת מתגלגלת ונחבטת על המדרכה הרטובה
מתנפחת ומתרוקנת
מסתובבת על צירי
כבלרינה חסרת יעד
בעצם יותר כמו מריונטה שנמשכת מפה לשם
אה, השקית האדומה התעופפה אלי בחזרה
מה עכשיו? עוד ריקוד מוטרף מלא רגש
התענגות על כל דקה
השקית השחורה והשקית האדומה נראו שוב לעיני כולם
מסתובבים על צירם אחד בתוך השנייה
מתפתלים, עולים, יורדים נעים לקצב הרוח הנושבת
ופתאום       מפסיקים
שוב השקית האדומה נפלמה מחיי.
אותו חור נפער
חור שמאפשר לרוח פשוט לחדור בי וישר לצאת
אותו חור שמותיר אותי ריקה   חסרת אוויר.