גשם יורד, מלווה ברעמים
לא מבדיל בין הדמעות והעצב שבפנים.
קורא לה לבוא, קורא לה להישאר
אבל תמיד יש לה לאן למהר.

אולי תעזבי, ותבואי איתי
לחצות את ים הבודדים.
זה אפשרי אם רק תרצי,
שנחזיק יחד עד סוף החיים.

ואני קוטף לך זר של שושנים,
בצבע אדום וכמה לבנים.
ומניח אותם על השיש השחור.
המזכרת האחרונה שהשארת מאחור...

עוד מישהו עשה תאונה ברחוב,
ואת היית בדרך אליי.
אומרים שמשלמים כדי למחוק איזה חוב...
את היית הפרח של חיי.

ועכשיו שנקטפת לנגד עיניי.
השורשים נשארו בליבי, ברגשותיי.
סוף סוף כשהתקווה חזרה ויש במי להיזכר,
עוד פרח של עוד נשמה, הולך להיקבר...