ההכרות שלי עם רועי

אני זוכר כשהיינו קטנים, עוד ברוסיה, אני בן 5 ורועי בן 8,
היינו חברים טובים מאד. אמא של רועי מתה כמה שבועות אחרי שהוא
נולד והוא ואביו חיו עם אחותה כמו משפחה. הוא היה בן למשפחה
יותר עשירה משלי והוא אפילו למד לנגן חלילית.
יום אחד כשהיינו על המרפסת בבית הנופש של הוריו שיחקו קצת
בשטויות. הוא אמר שהוא הולך להשתין ותוך שניה נעלם לתוך היער,
אחרי רגע שמנו חבטת נפילת וצרחה. הלכנו לראות מה קרה לו, מצאנו
אותו, הוא היה שכוב על בטנו כשמבטו מלא התימהון מופנה כלפי
ידו. ידו הימינית הייתה זורחת, זורחת בצבע זהב מנצנץ. לשאלתנו
אם הוא בסדר הוא ענה שכן וכששאלנו אותו מה קרה הוא אמר שנתקל
בענף ונפל וידו נכנסה לבור קטן וכשהוציא אותה היא יצאה כזאת,
וכשהסתכל לראות את הבור הוא התכסה מעצמו ואף הצמיח מעליו שיח
קטן אמר והצביע על השיח המדובר. לא ידענו אם להאמין לו או לא
אבל צבע ידו הפריח כל חשד לשקר.
לאחר שבועיים עזבנו את רוסיה לבחריין, כן מה מוזר בבחריין?,
טוב זה כן קצת מוזר אבל רק שם אבא מצא עבודה. אני הפכתי תושב
בחרייני וגדלתי שם. המון זמן ביליתי בתהייה איך רועי התמודד עם
היד שלו, הרי ילדים בגיל ההתבגרות נורא אכזריים ולא קשה למצוא
כינויים לילד עם חצי זרוע בצבע זהב. הצלחתי להתחמק מהשרות
הצבאי, עבדתי והתחלתי לטייל בעולם.
את רועי פגשתי רק אחרי 17 שנה דווקא בארץ, הוא גילה איכשהו
שאני בארץ והוא יצר איתי קשר. הוא אמר שתוך שבוע הוא בארץ
וקבענו להיפגש באיזה בית קפה בתל אביב.
עבר שבוע והלכתי למקום המפגש שלנו ואכן באחת עשרה הוא הופיע,
הוא לא זיהה אותי כי נורא השתנתי, גם הוא נורא השתנה אבל
זיהיתי אותו, טוב זיהיתי אותו בגלל הזרוע הזורחת שלו, קראתי לו
והתיישבנו. פשוט ישבנו ובהינו אחד בשני ולא דיברנו עד שהקפה
הגיע.
אחרי שהמלצרית הניחה את הקפה שלו על השולחן רועי שם ידיו על
השולחן, אני שמתי לב לכך שהאנשים האחרים במקום נועצים בו
עיניים, רועי כנראה שם לב כי הוא אמר לי שאני לא צריך להרגיש
לא בנוח כי הוא רגיל לזה.
אחר כך כבר הרגשתי יותר טוב ואחרי כמה ברורים על הטיסה והנסיעה
סוף סוף שאלתי אותו לגבי איך הוא הסתדר מאז שעזבתי, הוא אמר
שהיו לו חיים מטורפים ושהוא הולך לספר לי הכל.

רועי מנגן חלילית

הוא אמר לי שהילדים נורא הציקו לו וקראו לו זרחני ולא נתנו לו
לשחק עימם כדורגל, הוא אמר שזה היה כל כך גרוע שהוא ניסה
להתאבד, הוא לא הצליח וההורים שלו החליטו לנסות לחיות בעיירה
קטנה במטרה לעזור לו. זה לא עזר והוא עזב את הבית ספר, הוא אמר
שהחליט שהוא הולך לצבא אבל הורידו לו פרופיל בגלל היד והוא
החליט שהוא עוזב את הצבא. רועי אמר לי שכל הזמן הזה מאז התקרית
ביער הוא עדיין ניגן בחלילית ואפילו היה די טוב בזה, ובכל פעם
שנגע בחלילית היא זרחה וקרנה בצבע ידו.
אחרי שעזב את הצבא רועי החליט להתמקד בחלילית, יום אחד החליט
שהוא הולך להופיע בפאב מקומי, הקהל שצפה בו התלהב מאד ממנו אבל
בעיקר בגלל היד והחלילית שזרחו בהופעה.
רועי אמר עם חיוך שמאז הוא ידע שהכסף מגיע. עד מהרה הפך כוכב
והחל מרביץ הופעות המוניות ברוסיה.

השטן מחפש קורבנות

לאחר שנתיים יצא השטן מביתו במטרה למצוא אנשים שיקריבו את
נשמתם בעסקה חסרת משמעות לחיים שלאחר המוות.
עד מהרה שמע על רועי בעל זרוע הזהב המנגן בחלילית ויצא
בעקבותיו.
השטן מצא את רועי בקרואטיה באמצע סיבוב ההופעות השני שלו באזור
זה. השטן קנה כרטיס ונכנס לצפות ב"פלא" הזה. הוא לא התרשם
במיוחד כי רועי לא היה כזה מוכשר ונגינתו לא כזאת מוצלחת, הדבר
היחיד שגרם להצלחתו היה נס הזריחה שחל על זרועו, וניסים הם
דברים אשר השטן רגיל אליהם.
רועי סיפר לי שאחרי ההופעה נשמעה בחדר ההלבשה שלו דפיקה על
הדלת, ונכנס יצור אדום עם קרניים, זנב וקלשון והוא ידע מיד שזה
השטן והדבר הראשון שרועי שאל אותו הוא למה בסיפורים הוא מופיע
כאחד בעל קומה של שלושה מטרים לפחות אבל בחיים האמיתיים הוא רק
קצת מעל מטר וחצי. הוא אמר השטן ענה לו כלאחר יד שזה דבר
משתנה.
רועי אמר שלאחר מכן השיחה הפכה רצינית כשהשטן הציג בפניו את
העסקה שבה יכל להפסיד את נשמתו לשטן.
באותה נקודה לא יכולתי להתאפק ולשאול מה העסקה שהציע השטן
הציע, למרות שידעתי שיספר לי בעוד רגע או שניים.
רועי סיפר לי שהשטן הציע תחרות נגינה בחלילית ואם רועי ינצח
אותו כל אחד שמכיר את רועי מספיק טוב לדעת את שמו האמצעי לא
ימצא עצמו אף פעם בגהנום.
ברגע ששמעתי זאת וידיתי עמו שאני יודע את שמו האמצעי "מיסל".
רועי המשיך וסיפר לי שהיתה להם מחלוקת על איך או מי ישפוט
ובסוף הם התפשרו שהשופט יהיה הקהל בעיירת התבגרותו של רועי
והמנצח יקבע לפי תגובת הקהל.
רועי והשטן קבעו לשבועיים לאחר מכן בעיירה בה עדיין גרים
הוריו. רועי המשיך וסיפר לי שהיום הגדול הגיע והאולם היה מלא
כשבכניסה פוסר גדול ממדים המראה את רועי מצד אחד והשטן מצד שני
כשמעליהם כותרת האומרת "קרב בין גהנום לחופש נצחי".
ההופעה עצמה לא היתה ארוכה המשיך רועי את סיפורו, השטן ביקש
להופיע ראשון וקיבל תרועות מנומסות בלבד, אבל כשרועי עלה, עוד
לפני שהתחיל לנגן כל האולם רעד מהרעש וכבר היה ברור שניצח.
בסוף התחרות השטן פשוט ניגש למיקרופון ואמר: "רועי ניצח." וכל
הקהל הגיב בהתאם.

רועי מציל אנשים מהשטן

רועי עוד סיפר לי שאחרי כמה זמן נמאס לו מההופעות והיה לו
מספיק כסף "לחרוש" את העולם, אז הוא יצא והחל מטייל, הטיול הפך
עד מהרה למסע הצלה בו הוא עובר מדינה מדינה ומציג עצמו בשמו
המלא לאנשים עוברים ושבים, עוד הוא הוסיף שביקר בכל היבשות
ובסך הכל בחצי מהמדינות בעולם, ועכשיו הוא הגיע לארץ.

הפדיחה הגדולה

אחרי שרועי סיפר לי את מאורעות חייו, המשכנו ודיברנו קצת עלי
וקצת על ההורים שלנו ואחר כך נפרדנו וסיכמנו שניפגש עוד פעם
מתישהו.
אחרי כמעט חמישים שנה מתתי, חייתי טוב ומתתי מאד רגוע כי ידעתי
שאני לא הולך לגהנום.
אחרי שמתתי לתדהמתי כן הגעתי לגהנום, מהר מאד מצאתי את השטן
ושאלתי אותו למה אני פה אפילו שאני יודע ששמו האמצעי של רועי
הוא מיסל. הוא צחק ואז סיפר לי שרועי קיבל את שמו האמצעי מאימו
כבקשה על ערש דווי. מה עוד שהיא לקתה בהפרעת דיבור אשר לא
אפשרה לה לומר את האות "ש" שרק אביו ואחותה ידעו עליה ולכן שמו
האמצעי האמיתי של רועי הוא מישל ולא מיסל.
עכשיו אני פה אבל לא כל כך נורא כי תמיד יש עם מי ועל מה לדבר
כי כמעט כולם מכירים את רועי מישל.