במעבד מזון,
מהול במיץ לימון,
אתה מוצא לעצמך צידוק.
כלוא בתוך עצמך,
שוחה בכעס שלך,
אתה בסוף תישאר
חנוק.

וזה נוגע בך
וזה קורע אותך,
זה משגע אותך, זה שקוף.
וזה הופך אותך,
זה מטלטל אותך
וזה קורע לך את הגוף.

יש הפסקה קצרה,
אתה נושם לשניה,
אויר נקי וטהור,
ערום.
רחוק מעל הענן,
רחוק מעבר לזמן,
אתה בסוף תישאר
בלי כלום.

וזה שובר אותך
וזה הורג אותך,
זה לא נותן לך לעוף.
כי זה חותך אותך
ומרסק אותך
וזה קורע לך את הגוף.

אז אתה כאן פתאום,
סגור באמצע היום,
כבר לא סובב מסביבך
היקום.
תצעק שופכים את דמך,
תגיד זאת לא אשמתך,
אתה בסוף תישאר
בלי כלום...