ציפי קרליק / בכיס האחורי |
דיברנו, שתינו, צחקנו, הסתכלנו אחד בשני.
יצאתי מהחדר, הייתי חייבת, ואתה שאלת לאן אני הולכת.
אמרתי לשירותים ורציתי לחשוב
שאתה מפחד שאלך,
אבל השארתי את התיק והמעיל והבנתי שלא שאלת מפחד.
בטח חשש מהרעש שאעשה
והרי השותף שלך וחברה שלו כבר ישנים.
מאז כבר יומיים כמעט שלושה עברו
והטלפון שלי מצלצל וזה לא אתה;
כמעט ואני שוב שולחת אצבעות לצלצל אלייך, אבל די!
הפעם בא לי שאתה תמשיך ברציפות.
לפחות פעמיים...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|