Play
התוצאה היא 95:93 ללוס אנג'לס לייקרס מול שיקגו בולס, במשחק
שבע, המשחק שיכריע את אליפות ה-NBA של שנת 2013, ושלושים וחמש
אלף הצופים באולם ה"סטייפלס סנטר" בלוס אנג'לס בטירוף מוחלט.
השעון מורה של שלוש שניות לסיום ונראה שקבוצתם בדרך לזכייה
באליפות. אך לשיקגו נותרה תקווה אחרונה. מספר 12, הישראלי
הראשון בNBA והשחקן היחיד שמסוגל לשים שם סל, ינון בר-שירה,
מתכונן לרגע המכריע שלו. הוא מקבל הוראות אחרונות ממאמנו
הקרואטי, טוני קוקוץ' ויוצא אל המגרש בידיעה שרק הוא יכול
להציל את תקוותם של מיליוני אוהדי שיקגו שלא זכו באליפות מאז
ימיו העליזים של מייקל ג'ורדן. הוא מקבל את המסירה וכולם
בטוחים כי ינסה לקלוע מקרוב על מנת לכפות הארכה אך תוכניותיו
אחרות לגמרי, הוא מתרומם מקו השלוש והכדור עולה בקשת אל עבר
הסל בזמן שהעולם כולו צופה במתח בזריקה שתכריע גורלות. הכדור
נכנס, והקהל בהלם. שחקני שיקגו ההמומים קופצים בהיסטריה על
הכוכב של העולם ובארץ ישראל הקטנה מדינה שלמה (בה כבר מזמן
שוכן שלום אמת) לא מאמינה למראה עיניה והאנשים יוצאים ביחד
לכיכר מלכי ישראל(יהודים וערבים ביחד כמובן) להניף שלטים
ולצרוח מהתרגשות. "ינון ינון אתה גאון", "ינון ינון מקום
ראשון", "החזרת את התקווה, ינון בר-שירה" וכמובן "ינון
בר-שירה=דורון שפר".
ינון מתראיין לטלוויזיה כשחקניו חובקים אותו ואומר כי הכל
בזכות המשחק הקבוצתי והחלק של כולם בניצחון הענק והמפתיע זהה,
אך כולם בכל העולם יודעים כי מספר 12 עשה זאת, ינון בר-שירה,
הישראלי הראשון ב-NBA הפך את הבלתי אפשרי לאפשרי.
Stop
התוצאה היא 95:43 במשחק הליגה הלאומית לנוער בין הפועל משגב
העלובה להפועל גליל עליון, שני הצופים באולם כבר עזבו במחצית
וינון כרגיל על הספסל. המאמן קורא לו פעמיים עד שהוא חוזר
למציאות מחלומות הNBA שלו על מנת שיכנס לשלוש השניות האחרונות
של המשחק. מספר 12, עוד שחקן בין כל שחקני הקבוצה העלובה הזאת
שכבר מזמן חושבים על הכיבוד שהיו אוכלים לאחר כל הפסד נכנס
בחוסר רצון למשחק. הוא עובר על פני מאמנו הזועף, גיורא איתן
ויוצא אל המגרש בידיעה שלאיש לא איכפת ממה שקורה שם. במפתיע
מאוד הוא מקבל מסירה ומסתכל על השעון. שלוש שניות, זה מזכיר לו
משהו... הוא זורק את הכדור, והכדור רחוק מהסל בקילומטרים.
אפילו לא בכיוון. שחקני קבוצתו ההמומים מהזריקה חסרת הכיוון
צוחקים עליו קצת אך הכל נשכח אל מול העוגות של אחרי המשחק.
ינון חוזר הביתה ושוקע בטלוויזיה בשחקני כדורסל של מכבי תל
אביב מנצחים עוד אליפות, מתראיינים לטלוויזיה ומספרים שהחלק של
כולם היה זהה והכל היה בזכות המון עבודה קשה. אך ינון יודע,
הבלתי אפשרי נועד להיות בלתי אפשרי.
Rewind
וכאן הסרט מתחיל, ילד קטן שזורק באובססיביות אל הסל ומשדר
לעצמו את המשחק, "ינון לשלוש, וזה בפנים", הילד הקטן צועק ורץ
בהתלהבות אל הקהל הדמיוני שבא לצפות רק בו. כל כך היה נחוץ פה
הפי אנד! הילד הזה היה צריך לסיים כמו כל סרט אמריקאי-על גג
העולם, אהוב ומאושר, על רקע של שקיעה מרגשת המשתלבת במוסיקה
קיטשית וסוחטת דמעות. כי הוא האמין שכך יסיים, כי הוא היה בטוח
שכך יסיים, כי הוא ידע שכך יסיים. אמנם תמיד נאמר לו שהסיכוי
קלוש, אבל בליבו הוא ידע שאין זה משנה. הסיכוי נועד להיות
קלוש, והוא נועד להגשימו. הנה הילד, מוסר לעצמו את הכדור
ומטביע על הסל הקטן שבחדרו. כך זה מתחיל, מחכה כבר לשנת 2013
כדי להפוך את החלום למציאות, לא יודע שכשתטפח המציאות על פניו
יתחנן לחזור לשנת 1993 כדי להחזיר למציאות את החלום.