חשבון נפש - 2
אני מצטער.
כל כך מצטער.
מצטער על כל הטעויות.
יא אללה, אני בטוח שהיו הרבה כאלה.
מצטער, שדווקא בזמן הכי קשה מבחינתך, אני לא תמיד הקלתי עליך.
מצטער שלא עמדתי במילה שלי.
מצטער שהכאבתי לך.
כתבתי כבר שאני לא יכול לסבול את הכאב שלך. לא יכול לסבול שקשה
לך.
ועכשיו אני מרגיש את הכאב שלך. הוא בוער בי כמו להבת אש ענקית
שחורכת את עורי. שורפת את גופי. ואני נשרף. נשרף מהכאב. מהכאב
שאני גרמתי לך.
סיכוי קיים שהנר הדולק תמיד שהיה במשך החודש האחרון בליבי הולך
לכבות.
אני פוחד שיכבה. איני רוצה שיכבה.
אני פוחד שהלהבה שקיימת בלבך כבר כבתה.
אני יודע שאתה לא כועס. כבר אמרת שאתה לא מסוגל לכעוס.
אני רק יודע שאתה פגוע. פגוע בגללי.
ואני, לא הבנתי שפגעתי בך. ומה שאמרתי פגע בך עוד יותר.
לא התכוונתי להגיד את מה שאמרתי.
מה שאמרתי גם לא היה נכון.
מה שאמרתי היו מילים של כאב. מילים שנבעו מפחד והרגשה רעה.
הרגשה כואבת.
לכן אמרתי.
אבל אני לא רוצה שתעשה את מה שאמרתי.
לא רוצה שתפסיק לדבר.
אני רוצה לשמוע את קולך היפה עוד ועוד.
רוצה שתהיה לי האפשרות לחבק ולנשק אותך.
עוד ועוד.
רוצה להיות איתך. לאהוב אותך. שתאהב אותי.
ואני לא יודע מה יהיה. אני פוחד. חושש. מאוד.
חושש לאבד אותך.
אתה, היקר לי מכל. בלעדיך, חיים הם אינם חיים.
לא רוצה לחיות את חיי בלעדיך. בלעדיך הם יהיו ריקים. חסרי
משמעות.
חסרי אהבה.
אני אוהב אותך. וכל מה שמשתמע מזה. אני רוצה להיות איתך. עוד
ועוד. לתמיד.
אנא, סלח לי. כי בלעדיך, אין לי כלום. |