אהבתיך בהנץ האביב
עת פרח פורח, ועץ מלבלב
ושדות מוריקים
לי יזכירוך
אהבתיך ביקוד קיץ
עת חום ושרב
עת יבש מעיין
וקמלו הפרחים
רק דרדר יפהפה
אלי ידבר
אהבה
בשמך
אהבתיך ביום סתיו
עת נדוד העלים מן העץ
עת אצאה נדוד אף אני
בחוסר שקט
ובלא מנוחה
נע ונד
מחפש את נפשי
רק במעוף נחליאל
ובצמח חצב
אזכרך בסתיו
אזכר, ואוהב
אהבתיך עת חורף
עת לילה ושחור
וטחב אפל, וקר ורטוב
ואנכי פצוע, דווי ועלוב
פגיונך האפל
עוד נעוץ בגופי
תמיהה וכאב, ועל מה ומדוע
דוקרים עד חדרי לבבי
ולאור הברק
שביל אדום
מדמי שנזרק
ובשכבי בעיניים פקוחות
והחול נוטף אוזל
משעון החיים
רק משפט אחד עוד רציתי לומר
אהבת אמת אהבתיך אלהי,
אהבה שאינה תלויה בדבר. |
