עיר זרה.
ככרותיה שונים, ומבואותיה.
אחרים הם צבעיה וצורות בנייניה.
גם זרים הריחות.

מן הצד, שוכן לו הים. בוטח, רוגע.

הולך לי בעיר זרה.
המונה סואן, אנשים אחרים וזרים.
צפיפות.
וגלי אדם ממשיכים ושוטפים מן הים אל הרחוב.

פני הגברים אטומים.
רעולות הנשים.
עוברים על פני כעבור המנחה פני עשיו.
כה מהר הם חולפים.
אי אפשר פרצופים לזהות.

ופתאום,
זוג עיניים גדולות,
ופנים רעולות,
אך פרופות.

"לילי", צעקתי, אך קולי לא נשמע.
בים אנשים,
דוחף ונדחף.

"לילי", ניסיתי שנית, בטרם אבדה בנחשול האדם.

נפלט אל אי השקט שלי, באחת הפינות,
מבטי עוד מושט, מבקש את פניה של זו היפה בנשים.

הכביש מתרוקן
ההמון נמוג לו, מתרחק.
עיני מושפלות מטה.
תמיה.
ההיתה זו לילי של אמת
או היה זה רק שווא הדמיון