כמו בתמונה מסיפור ישן, בשחור לבן, על חוף ים.
מסתנוור מעינייך, ידך על מותניי
שפתייך פעורות בורקות,
וידי עוטפת את שערך הנעים.
זיע גבה, תנועה בעיניים
וכולי נתון לידייך, לעינייך.
לחיי אפרסק, המבשיל בצילו
ואפך, הכמה לנגיעת שפתיים.
מעביר רגל לאורך קימורי אגנך
משלב אצבעותיי בידך.
טועם את ריח גופך, את נשימתך
נזכר בזוית הפה הלחה
ובקולך המרגיע.
עינייך הגדולות, מדירות השינה,
בשלי נעוצות.
אך שעון היד... השעון עצר מלכת
כחיי..
כאהבתך אליי.