מירי מויאל / דרש אל המתים |
בבית החינוך זרעו אושר
משוא עיניי כל
האחידו זרימת חול
עינייה הזדהרו
שפתיי לבלבו
היא וונוס
עיניו שלהבו
שפתיו רטטו
הוא זאוס
נהיגה שתייה
הקוסמיות נעצרה
הוא נקטף באבו
היא התאבלה לראשו
עיניה דעכו
שפתיה נבלו
ברוב ימים זיקנה אך לא חכמה
עיניו הפכו חלולות
שפתיו היו חתומות
דרש אל המתים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|