יללות של מלאכים בוכים
מנגנות בתוך ראשי החלול
יללות של כאב ילדים
מהדהדות בתוך ראשי
ולא מפסיקות.

הגהנום חובק את המלאכים
והופך אותם מלבנים לשחורים
והם לא מלאכים יותר
והם לא ילדים יותר
הם אנשים כואבים שהחיים צעקו להם חזק חזק
תתעוררו מהשיר
תתעוררו מהחלום.

הזמן לא נתן לעצמו לעבור
ולקח למלאכים ולילדים את החיוך
את התמימות
ונתן במקום יללות כואבות.

לאט לאט לימד אותם את שיעור החיים הגדול -
התאכזבות
וכך לקח את התמימות והיופי
והפך אותם לאנשים בעלי שערות לבנות
וקמטי כאב,
הפך אותם לאנשים שחיים בגהנום של עצמם.

כולנו היינו פעם מלאכים
לפני הכאב
לפני האכזבה.