ליבו בוער בשנאה מורעלת לקובה.
ללא שמץ של סיבה,
משתלח בה,
בכוונו לעברה
כל זעף חיציו.

משמיע דברי בלע,
כנגד ארץ קטנה ונחמדת,
שאינה מאיימת כלל.

דוד סם,
אינו יכול להירדם בשקט;
כל עוד פידל נשיא קובה,
לוחשת נפשו.

אפילו, על בן - לאדן,
מדבר בצורה יותר מעודנת;

ואילו,
על ראש מדינה תמימה ובלתי - מסוכנת,
שופך את מלוא רתחו.

הוא מחפש תירוץ אחר תירוץ,
לעקור שכנתו המתקדמת מהשורש.

לא יחסוך מיליארדים,
בה ללחום.

קובה - פוביה שלו,
אינה יודעת סכר;
שגעונו - לדכא ולפגום!