לקחתי עוד סיגריה, את הסיגריה שאחרי. הדלקתי אותה עם המצית שעל
השידה וחזרתי למיטה. היא דפקה לי נשיקה ולקחה ממני שכטה.
"איך היה?" שאלתי עם חיוך אגבי על הפנים. האמת היא שמאד חששתי
מהתשובה שלה. היא יכלה להרוס אותי לגמרי. לדכא אותי טוטאלית,
גם במצב האדישות הכמעט מוחלטת שאחרי. במוחי כבר תכננתי לרשום
את הטלפון של קליניקה און בפעם הבאה שהפרסומת הדי מטרידה ההיא
תופיע ברדיו...
"לא רע לבתול..." היא אמרה בחיוך ונתנה לי עוד נשיקה, הפעם קצת
יותר ארוכה עם טעם חמצמץ של סיגריות משנינו. נרגעתי, המתיחות
נעלמה. בפעם הבאה שהפרסומת המטרידה ההיא תופיע, אפשר להעביר
תחנה. "מי לימד אותך את זה ילד?"
"המורה חיים."
"המורה חיים?" היא שאלה מבולבלת.
"המורה חיים מתורנות מטבח." צחקתי. "הוא היה טיפוס..."
היא גנבה לי את הסיגריה עוד פעם, לקחה שאיפה ארוכה והוציאה הכל
מהר. "נשמע מעניין. ספר ספר..." אמרה ואז חבקה אותי ושמה את
ראשה על חזי.
"זה היה בתורנות מטבח הראשונה שלי, עוד בשבוע הראשון של
הטירונות... רק הכרתי את חיים, אפילו לא ידעתי איך קוראים לו
וכבר הוא התחיל להסביר לי על זה-"


"אתה צריך למשש אותם, ככה, כמו שאני עושה" הוא הראה לי. "ללטף
אותם בעדינות, מבחוץ ואז גם מבפנים, תנועה סיבובית, חיכוך. קח
את הזמן, אל תלמד מאחרים - רוב הגברים פה מעדיפים לעשות את זה
מהר וחפיף. לא מבינים שצריך קצב - אוהבים את זה מהר - שפריץ
וגמרנו. אבל אתה אל תשמע להם - רק ככה עושים את זה, אתה מבין?
תשמע לחיים כי לחיים יש הרבה ניסיון בדבר..."
"מי זה חיים?" שאלתי מבולבל. הייתי די מעופף אז - בשבועות
הראשונים שלי בצבא.
"חיים זה אני, בוא'נה נפלתי חזק איתך, מה? טוב, נקווה שמשהו
ייקלט ואולי בכל זאת תלמד משהו, נראה... עכשיו צריך גם לדעת
איך להחזיק אותם - יש כאלה מחזיקים אותם יותר מדי קשה, מגושמים
שכאלו, ויש גם את הצד השני - אלו שנוגעים בהם כאילו הם מפחדים
לשבור אותם - אתה צריך להיות באמצע. גם עדינות וגם כוח. זאת
מיומנות שתבוא עם הזמן, אני מקווה." הוא העביר אצבע במאוזן על
אפו והשמיע את אותו צליל גברי מדליק של מסומם. "אני אוהב גם
להרטיב אותם קודם, שטיפה ראשונית שכזאת. לפעמים לחלק מהם יש גם
ריח רע, קורה - אז בכלל עדיף לעבור לשטיפה כללית ורק אז להתחיל
בהצגה האמיתית."
הנהנתי כאילו אני מסכים איתו.
"יש לך שיר אהוב? אני אוהב לשיר כשאני עושה את זה. אפשר גם
לזמזם. אל תשכח להעביר את היד שלך לכל אורכם ורוחבם. תכניס את
היד שלך לתוך, עמוק, אל תפחד. תסובב קצת, תשפשף ותוציא. אני
אוהב לתת להם להרגיש כאילו הם הדבר הכי חשוב בחיים שלי באותו
רגע. תקדיש לכל כוס את הזמן שלו. יחס אישי... תגיד אתה קולט את
זה בכלל?"
"כן כן - לכל כוס את הזמן שלו. הבנתי..."
"לכל כוס, לכל מזלג, לכל צלחת, ולכל סיר. שיהיה נקי, אחרת אין
שום טעם לכל העסק הזה. ותזכור, אל תיתן לאחרים לזרז אותך - שלא
יאכלו או שיאכלו עם הידיים - או שיחכו - כי אם הצלחות והסכו"ם
לא נקיים באמת אז אין שום טעם להשתמש בהם."


צחקנו קצת, מעבירים את הסיגריה שכבר כמעט נגמרה. "אם הוא לא
היה מוסיף את המשפט האחרון שלו - עד היום לא הייתי יודע
בוודאות אם הוא דיבר על כלים או נשים..." אמרתי. "אני חושב
שהוא דיבר על שניהם, המוח שלו, התת-מודע וכל זה, פשוט קצת ערבב
את שני התחומים..."
"נשמע כמו מאהב דגול, יש לך את המספר שלו?" היא אמרה בחיוך
זדוני.
צחקתי צחוק קצר, זרקתי את הבדיל המצ'וקמק לפח ואז נשכבתי מעליה
עם חיוך זדוני לא פחות.
"אני חושב ששכחתי אותו, אולי תנסי לעורר את זכרוני?"