הכאב חונק את התקווה
בזמן שגופי היה על סף קריסה
נפשי עדיין חשקה בך
יגוני רב  כאבי עצום
ממשיכה לקוות שאולי  רק אולי
תחזור אל תוך ידיי
תיהיה שלי כמו שעדיין אני שלך
ממתינה, מחכה לאוויר
שתבוא, תפתיע   תגיד שהתגעגעת
שטעית שאתה פה בחזרה
הכאב רומס את החיים
אין יותר טעם או טיב בחיי
בניסיוני האחרון התמונה היחידה
היתה שלך, הרגש האחרון היה כאב
אכזבה, אהבה
אני רוצה לפרוש את כנפיי
לעוף הרחק מפה
כמה שיותר רחוק ממך
כמה שיותר רחוק מהכאב
אני כבר מתחילה לחשוב שאני חולה
שראשי ומחשבותיי אינן בריאות יותר
כמה אפשר לאהוב
למה זה לא מפסיק,
הרי אתה לא באמת שם
אתה רק במחשבות
אני שונאת את המחשבות עליך
הן מכאיבות לי שוב ושוב
אני רוצה לפרוח
עכשיו אני נובלת, קומלת
מהלכת מתה.