כבר המון זמן שאני רוצה
כבר המון זמן שאני מנסה
כבר המון זמן שאני חובטת בעצמי
הרבה יותר מאשר שאתה חובט בי
ואחרי הרבה כאב והשפלה הגעתי להחלטה
החלטה שמלוות בהמון קושי, כאב ותחושת אובדן
החלטתי ל"שחרר" אותך, כמה שכואב וכמה שקשה
והיום כשאמרתי לך שקשה לי וכואב לי עם ההחלטה
ברגע ששמעת את המשפט שאם אוהבים מישהו באמת אז משחררים אותו.
במקום להבין כמה זה קשה במידות שאתה בכלל לא יכול לתאר לעצמך
אתה עומד מולי עם חיוך ופרצוף מלא נחת, כאילו והורידו ממך נטל
ענק. אני, נטל ענק, לא רק שחבטתי בעצמי כל כך הרבה כדי להגיע
להחלטה הזאת עם עצמי ולא מספיק החבטות וההשפלות שקיבלתי ממך כל
החודשיים האלו גם עכשיו שאני באה לסיים את זה בדרך הבוגרת
והנקייה ביותר אתה מוצא דרך להשפיל ולהכאיב יותר. מספיק שאני
נושאת איתי את תחושת הכישלון, האובדן, האכזבה מעצמי, הכאב
והקושי היומיומי שכרוך בהחלטה שכזאת  אתה גם מוסיף ואומר שהגיע
הזמן ודי כבר וממשיך להיות הנבלה הכי גדולה בעולם.
אז מה אם אתה לא אוהב אותי. ואז מה אם אתה לא רוצה להיות איתי
או בכלל לא רוצה אותי. כל אלה ורבים נוספים הם לא עילות
להתייחס ולזלזל ב"שיחרור" שלך ממני. איך זה שאתה לא רואה ולא
מבין שזה אחד הדברים שהכי קשה לעשות בחיים, לך תישאל את האמהות
שהיו צריכות לשחרר את בניהן ובנותהן לחיים ולשחרר אותם בגלל
שהן אוהבות אותם כל כך הרבה, אז כן אני עושה הקבלה כזאת כי זה
קושי דומה, אין לך מושג מה זה אומר לשחרר מישהו שאתה הכי אוהב
בעולם ולשחרר אותו לעולם שאתה יודע שהוא בחיים לא יוכל לספק לו
את מה שאתה יכול לספק לו. איזה הפסד, איזה כאב ואיזה קושי הולך
להיות לי כל החיים עכשיו איזה קושי היה להסתכל עליך היום ולדעת
שזאת הפעם האחרונה שיהיה לי את המבט הזה. אתה פשוט לא מבין את
המשמעות של ההחלטה הזאת, אולי אתה פשוט לא רואה את החוסר
אנוכיות שבדבר.
כמה אתה צריך לאהוב בן אדם בשביל להגיע למקום שיותר חשוב לך
האושר שלו מאשר של עצמך.