שמש זורחת על האי מאחורינו,
יחד שטים לעבר ערפיח לבן
המסתיר את האי מלפנינו,
נבלעים, מתבודדים מן העולם האכזר
מוצאים רוגע מאוויר הים ומהאופק הישר

בתים לבנים גולשים
על המצוקים הרמים,
כיפות כחולות
סמטאות ציוריות,
המוזה של כל אומני העולם

לבסוף כאשר יורד הלילה והקרירות
קוראת לי לחבקך,
יושבים יחדיו בירכתי הספינה,
השובל מאחור משתרך

אביט אז בעינייך המשקפות
את זריחת השמש גם בלילה
ואת כיסופי הלבנה גם ביום,
יוקדות את החיים
אש שהעברת אליי וכעת
גם זורמת בעורקיי,
אש שמלהיטה את ליבי
ולוקחת בעלות על נשמתי,

האש שלי...