כתבת את הדיוקן העצמי שלך
ציירת אותו והפנמת, לתוך לבך הדואב
קישטת בפרחים, בשירים, במאהבים ובשונאים
הפרחת פרפרים, בשממה של החיים

תמשיכי לאהוב, תמשיכי להכאיב
לעצמך, לגופך
להתעלל עד שתדעי מרגוע
עד שדמעותיך יהיו דמעות דם

ותפגעי בו? במי שאוהב אותך
ותעזבי אותו? את זה שמקדש את חייו לך
הרגי את הפרפרים שבחייו?

להתעלל עד שתדעי מרגוע
עד שדמעותיך יהיו דמעות דם

חתכת לעולם אחר, בסכין של אוהבים
לא יכלת לראות עוד סבל על פניו
לא יכלת לראות שלזה את גרמת
וכשהוא עזב, עזבת גם

תמשיכי לאהוב, תמשיכי להכאיב
לעצמך, לגופך
עד שלא תראי עוד חיים

חתכת לעולם אחר, בסכין של אוהבים...