"משהו בפריסה הזאת מוזר. מה אתה רוצה בדיוק לשאול?", שאלתי את
שחר. זיוה הביאה את שחר לדירה שלי, כדי שאקרא לו בקלפים. מהלך
משונה, שכן זיוה מקצוענית, ודאי שיותר ממני. היא זו שלימדה
אותי לפתוח קלפי טארוט. מילא.
"אני רוצה לשאול על זוגיות. תהיה לי אהבה בקרוב? את יודעת מה,
עזבי אהבה- סקס יהיה? אני לא יכול יותר, אני חייב מישהו. אני
גיי בתול בן עשרים, זה נשמע לך הגיוני?".
"אתה מה?"
"גיי, הומוסקסואל, גבר שנמשך לגברים", הסבירה זיוה את המובן
מאליו, "אחד מעשרה אנשים ממוקם גבוה בסולם קינסי, והם בעצם
מהווים את הקהילה על כל גווניה, כפי שאנו מכירים אותה כיום".
הפוגה. זיוה מחליפה כוחות על מנת לחדש את מתקפת האינפורמציה
המלומדת.
"זיוה, אם לצטט את עברי לידר בקירוב תפסיקי לקרוא ותתחילי
לשמוע שרית חדד", הפטיר שחר.
"בקיצור, אתה אומו?".
הייתי צריכה לנחש. הוא הגבר הראשון שהכרתי שבאמת התעניין יותר
בעשרת אינצ'י הביגוד שדקלה המהממת לבשה, ולא במאה שישים
הסנטימטרים שנותרו גלויים.
נפל האסימון. אלוהים, אני כל כך גרועה בקריאה בקלפים. התחלתי
להתפקע מצחוק. "מגעילה! את צוחקת עלי?", שחר היה המום, וזיוה
ירתה בי מבטים חינוכיים. כנראה שמרקורי בנסיגה.
" עכשיו זה ברור לי. שחר, הקלף שמייצג את אופי השואל הוא "מלכת
המטות!".
"את קוראת לי אוחצ'ה?" |