הנה כך נראו הדברים בעיני רוחו של שלמה: בית חולים, הוא - שוכב
במיטה ותחבושות מדממות לראשו ובאלכסון על חזהו. שקית אינפוזיה
תלויה על מתקן נייד לימינו וממנה משתלשלת צינורית אל ידו
הימינית. ליד שקית האינפוזיה - נשיא המדינה. מצד שמאל של המיטה
- הרמטכ"ל. לפניה - כתבת הערוץ השני לענייני פצועי פיגועים
המספרת למצלמות סיפור שכזה: " אנחנו נמצאים כאן עם שלמה
גולדשטיין אשר הצליח לבדו, כשהוא פצוע, להשתלט על המחבל, לפרוק
אותו מנשקו ואף החזיק בו עד להגעת כוחות הביטחון. " שלמה, "
הכתבת מפנה את המיקרופון אל שלמה " קודם כל, מה שלומך? " שלמה
מחייך חיוך מבויש ומשיב שסך הכל בסדר, הצרור שהוא חטף בחזה לא
פגע בשום איבר חיוני ובראש הוא רק נשרט מכדור. הכתבת שואלת
אותו איך ההרגשה להיות גיבור והוא משיב שאינו מרגיש גיבור אלא
רק כמי שפעל על פי אינסטינקטים טובים ושהיה לו הרבה מזל.
הרמטכ"ל מתערב בשלב הזה ומכריז כי: "שלמה הוא גיבור לכל דבר
ועניין והלוואי שהיו לי כמה חיילים כמוהו. אם זה היה תלוי בי
הייתי מעניק לו צל"ש אפילו שהוא אזרח!" נשיא המדינה אומר שזו
עת קשה לכולנו ושעלינו לנשוך שפתיים ולהפגין עמידה איתנה ואומץ
לב כמו זה שהפגין שלמה. " רק כך ננצח את הטרוריסטים השפלים
הללו!" הוא חותם. הרמטכ"ל מצדיע לשלמה, נשיא המדינה לוחץ את
ידו בשתי ידיו ובערך שם, כך בעיני רוחו של שלמה, מסתיים השידור
מבית החולים.
שלמה החזיק תמונות אלו בראשו חודשים ארוכים והוא השתוקק מאוד
להפוך אותם למציאות. לפעמים היה משרבב לתוך הפנטזיה גם את עצמו
נותן טיפול עזרה ראשונה לפצועה צעירה, אך זה כבר היה עניין
פחות עקרוני. הוא היה בהחלט מוכן להסתפק בהשתלטות על המחבל.
עד כאן, שלמה אינו שונה מאף אחד מאתנו, שהרי, מי לא חלם אי פעם
להיות אותו גיבור אשר צועד בסוף הסרט בהילוך איטי מתוך אש ועשן
כשכולו אבק ובוץ ודם ובזרועותיו איזו נערה דקיקה ובוכייה.
ההבדל הוא, ששלמה לא רק חולם, שלמה גם מגשים:
בשנה וחצי האחרונות שלמה קם מדי בוקר ונוסע לרחוב יפו
בירושלים. הוא מתיישב בתחנת אוטובוס ובכדי להיות מקצוען עד
הסוף, הוא גם מקפיד ללבוש מדים. הוא יושב שם מ-8 בבוקר עד 12
בלילה. לא אכפת לו אם יהיה גיבור של
פיגוע-ערב-שנועד-לפגוע-בנערים-תמימים-שבסה"כ-
יצאו-לחגוג-יום-הולדת-לחבר או אם יהיה גיבור של
פיגוע-צהריים-שבא-לפגוע-במבוגרים-תמימים-
שבסה"כ-רצו-לקנות-פירות-בשוק. העקר שיהיה כבר פיגוע ושהוא
ישתלט על המחבל ושיצלמו. עם הזמן הוא לומד להביא סנדוויצ'ים
מהבית וגם בקבוק מים ואיזה טרמוס עם קפה. אם במקרה מתחשק לו
להתפנק באיזו ארוחה יותר טובה הוא יושב ב'סבארו'. מה רע לו? אך
הימים חולפים ופיגוע ברחוב יפו - אין. פיגועים אחרים דווקא יש
בשפע: יש בחדרה ויש בחממות של כפר דרום ויש בדיזנגוף סנטר
ואפילו יש ביישוב בית-חורון שבשומרון, אבל רחוב יפו - שקט.
שלמה נאלץ להתענות יום יום מול הטלוויזיה כשהוא צופה בגיבורים
אחרים אשר בכללם שוטרי מג"ב, נהגי אוטובוסים ושוב פעם חוגגים
קווקזים בבת מצווה. מתי כבר יזרקו גם לו איזו עצם? מה הוא עשה
רע? אך למרות כל זה ולמרות שבירושלים קר ויורד גשם ולפעמים גם
שלג, שלמה ממשיך ומתמיד. כך חינכו אותו בבית: התמדה ומשמעת
עצמית! הוא ממשיך ומתייצב ב'עמדה' שלו בוקר בוקר, שבוע אחר
שבוע חודש אחר חודש. האמת היא, שפעמיים כבר היה קרוב: בפעם
הראשונה זה היה כשבאמת התפוצץ מחבל ברחוב יפו, אבל מה לעשות,
המחבל עוד היה במכונית עם הנהג הערבי הישראלי שלו ורק שניהם
נהרגו. בפעם השניה היה פיגוע ירי ברחוב יפו, אבל בצד הלא נכון
שלו. עד ששלמה הגיע, כבר כמה עוברי-אורח פוקסיונרים הצליחו
לחסל את ההומו שאפילו פצועים קשה הוא לא הצליח לארגן. (ולחשוב
שאנחנו כבר בנינו על עוד יום מול הטלוויזיה, שכבר התרגשנו
וחשבנו לצלצל לכל מי שהכרנו אי פעם מירושלים לשאול אם הוא בסדר
וכבר הודענו בקול דרמתי לכל מי שהתקרב אלינו שהיה פיגוע
בירושלים ועוד התאמצנו להסתיר את החיוך ולבשנו על עצמנו במאמץ
רב ארשת חמורה. בשביל מה?! בשביל שניים וחצי פגועי הלם?!
ובשביל מה בלבלתם אותנו ואמרתם שיש גופה אחת?! לא סופרים את
הגופה של המחבל! זה לא נחשב! זה בונה לאנשים ציפיות סתם!) טוב,
אבל כמו שאומרים, בכדורגל, כמעט זה לא מספיק. אם שלמה לא יעשה
משהו מהר, עוד עלולים לבנות את הגדר הזאת שמדברים עליה או
להגיע לאיזה הסדר ולך תדע, זה עלול לעבוד. מדינה שלמה תקום
בבוקר, תפתח את העיתון ומה? כותרות קטנות! כמו של השמאלנים
ב'הארץ'. מעמוד 2 עד עמוד 17, במקום סיקור נרחב, במקום תמונות
פספורט מחייכות, במקום חיילות מוכתמות בדם שבוכות, מה ימצאו?
ימצאו תאונות דרכים, ימצאו שהרמה של תלמידי ישראל במתמטיקה הכי
נמוכה במערב. (מעניין לנו ת'תחת רמה נמוכה במתמטיקה! ראיתם פעם
שמראים חמש שעות עוד פעם ועוד פעם תמונות ממקום המבחן
במתמטיקה? בטח שלא ראיתם! כי זה לא מעניין, זה למה! סיפור צריך
שיהיה בו קצת פלפל, קצת דובר מד"א, קצת מצב הפצועים, קצת כוחות
המשטרה מבצעים סריקות במקום מחשש למטענים נוספים. הרי בלי
לדווח אם עדיין נמשך פינוי הנפגעים לבתי החולים ובלי שניצב
מיקי לוי יגיד שלא ניתן לסגור הרמטית את האזור, היינו יכולים
לסגור את הבסטה וללכת הביתה. בלי כל אלה מה אנחנו בעצם עושים
כאן?) אבל בכל אופן, שלמה מחליט לעשות מעשה. אם הפיגוע לא יבוא
אל מוחמד, הוא אומר לעצמו, מוחמד יבוא אל הפיגוע. או נכון יותר
לומר, שלמה יהיה המוחמד שעושה את הפיגוע. הוא קונה לו אי אילו
חומרי דישון וכמה חומרי בניין, מרכיב מעגל חשמלי אחד או שניים
והנה הכל מוכן. (לא הרבה אנשים יודעים, אך שלמה לא תמיד היה
מטורף ערירי שחי בשולי החברה. היו ימים בהם היה סטודנט להנדסת
חומרים ואף נחשב להבטחה גדולה בתחום. כיצד קרה שאיש לא קיים את
ההבטחה הזו? כיצד ירדה ההבטחה מן הפסים לחלוטין? לא ברור. יש
שטוענים שמילואים בשטחים אינם תורמים כל כך ליציבותו הנפשית של
אדם, יש שטוענים שמדובר באהבה נכזבת ויש גם מחקר חדש שקובע כי
עישון - ואפילו במידה מועטה - של 'גראס', עלול לעורר נוירוזות
שהיו רדומות לפני כן. כך או אחרת, אנשים כבר לא מקיימים הבטחות
היום כמו פעם וכתוצאה מכך, הרי לנו משוגע עם תואר בהנדסת
חומרים. ) כעת כל שנותר לו זה להכין 'קלטת שהיד'. הוא אינו
מתגלח משהו כמו חודש, לוקח חייל טרמפ, גונב לו את הנשק כשהוא
ישן, לא מודיע לגלי צה"ל שום דבר על שום פריט אישי חשוב, קונה
איזה סרט לראש בצבא ירוק שכתוב עליו 'מכבי חיפה' ולבסוף קונה
לעצמו מדים מנומרים בחנות תחפושות בשינקין. כשהכל מוכן, הוא
מניח את מצלמת הווידאו שלו על השולחן בסלון, לוחץ על 'רקורד'
וניגש להתיישב מולה על הספה. הוא מחזיק בידו הימנית את הנשק
זקוף ומדבר בעברית עם מבטא ערבי. הוא אומר כי הוא הולך אל מותו
בשלווה גמורה וכי אין בליבו פחד אלא שמחה על כך שזכה להיות כלי
הנקם של אלוהים בכופרים וכי הוא גאה למות במלחמת הגבורה של העם
הפלשתינאי הכביר בכובש הציוני השפל וכן הלאה וכן הלאה וכיוצא
באלה הבלים של מחבלים מתאבדים. אחרי שהוא שולח את הקלטת אל
חדשות ערוץ 2, הוא עולה על קו 29, מניח את המטען שלו מאחור,
מתיישב מלפנים ומפעיל אותו בעזרת טלפון סלולרי.

מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2. יום ראשון, 8 בערב
" הערב נשדר מהדורת חדשות מורחבת בעקבות הפיגוע הקשה בקו 29.
למי שמצטרף אלינו זה עתה נעדכן שהיום, בסמוך לשעה 8:00, אירע
פיצוץ אדיר באוטובוס 'אגד' מס' 29, שעשה את דרכו מהרצליה
לכפר-סבא. הפיצוץ אירע בשעה שנהג האוטובוס נעצר לאסוף נוסעים
בפינת הרחובות 'אחוזה' ו 'ארלוזרוב' ברעננה. כתוצאה מן הפיצוץ
נהרגו 15 אנשים, 3 נפצעו קשה, 2 בינוני ו8- קל. בין ההרוגים,
ככל הנראה, גם המחבל המתאבד שהפעיל את המטען. אך תחילה נפנה אל
כתבתנו יונית לוי, שנמצאת כעת בבי"ח 'מאיר' בכפר-סבא. יונית?"
"כן מיקי."
" אנחנו נבקש כמובן להתעדכן באמצעותך במצבם של הפצועים."
" כן, אני נמצאת כאמור בבי"ח מאיר בכפר-סבא, לכאן פונו עיקר
הפצועים מהאירוע. מצבו של אחד הפצועים, שהוגדר קריטי, השתפר
בעקבות סדרה של ניתוחים והוא כעת יציב. לא נשקפת סכנה גם
לחייהם של שני הפצועים האחרים שמצבם הוגדר קשה, הם נמצאים כעת
בחדר התאוששות, לאחר שגם הם עברו מספר ניתוחים. 6 פצועים
נוספים מאושפזים במחלקות השונות בבית החולים: 1 מהם מצבו מוגדר
בינוני והוא סובל בעיקר מפגיעות הדף ומכוויות וחמישה אחרים
סובלים מפציעות קלות שמקורן בפגיעת רסיסים. פצוע בינוני נוסף
הועבר לבית-החולים 'שיבא' בתל-השומר לצורך טיפול מיוחד ושלושה
פצועים אחרים שסבלו מהלם בלבד שוחררו כבר לבתיהם.
אנחנו נמצאים כאן ליד אחד הפצועים הקל, שלמה גולדשטיין שמו,
נבקש ממנו לספר לנו מעט פרטים: "שלמה, קודם כל, מה שלומך?..."

סוף דבר
שלמה לא מנע את הפיגוע אלא רק נפצע בו, אך עם זאת,  זכה ל3:32-
דקות של תהילה. שלמה ראה בזה השג לא רע לאור מה שהתפתח על
המגרש. בחיים צריך לדעת להתפשר.
'החמאס' מיהר לקחת אחריות על הפיגוע, אף שכמובן, לא היה קשור
אליו כלל.
סטודנטים מאוניברסיטת א-נג'אח ציירו על קיר בשכם דיוקן ענקי
של המחבל המתאבד מוחמד עטף שחדי, הלא הוא שלמה במראה הלא מגולח
שלו.
המשטרה ראתה בקלטת הווידאו ובלקיחת האחריות של ה'חמאס', עובדות
מוצקות מספיק, בכדי לסגור את התיק. זאת על אף שמעולם לא נמצאה
גופתו של המחבל.
הממשלה מיהרה להשתלט שוב על 'המוקטעה'.
ערוץ 2 זכה לרייטינג של 52%.
15 איש נהרגו ו-13 נפצעו.