החיים הם לא סתם מילה, החיים זה בעצם מה שהעולם בנוי ממנו,
וממה שהעולם עשוי. ללא חיים הכל היה קיים לשווא.
החיים הם בעצם הכל ולפעמים הם כלום.
אפשר להכניס רוח חיים לכלום, לכל דבר שנותן סיבה למישהו אחר
לחיות, בעצם שווה לחיים, כי ללא אותו החפץ לאותו בן אדם לא
תהיה סיבה לחיות.
לדוגמא: אמן בגיטרה, ללא הגיטרה שלו ואהבתו הגדולה למוזיקה אין
לו סיבה לחיות, וכך גם לסופר ללא ידיים או ללא עט בכדי לתעד את
יצירותיו, ומכאן באה המסקנה שאפשר להגדיר חיים גם לעצם דומם
שאין לו דם ומים וכל תא חי בקרבו, ולכן גם נגדיר את העולם כולו
כאל מקום חי.
חייבים להסתכל על החיים בפרספקטיבה שונה, באופן יחסי.
בשבילי חיים זה לקום בבוקר, לאכול, לשתות, להיות עם חברים או
עם החברה וללכת לים, לסנוקר או לכל מקום כמעט שבא לי או במילים
אחרות - חופש תנועה. בשביל מישהו אחר חיים משמעותם להצליח לקום
בבוקר ולעבור את היום הבא בלי למות, וזהו.
חיים שווים לחופש לעשות מה שרוצים, כי אם לא עושים מה שרוצים
אז בעצם אנחנו חיים בשביל מישהו אחר.
אסור לקחת את החיים כמובן מאליו, צריך להבין כל דבר בחיים
ולדעת להוקיר ולהנות מהחיים בצורה הכי פשוטה שיש, להנות מכל
טיפת מים ששותים ומכל פירור שאנחנו אוכלים, מכל חיבוק או נשיקה
שאנחנו מקבלים ומכל שיר שאנחנו כותבים, או שומעים (או קוראים).

אם נצליח לעשות את הכל אז אולי נקבל משמעות חדשה לחיים.
צריך להבין שהסיבה היחידה שקיימת ונותנת לנו סיבה לחיות היא
האהבה, כי ללא האהבה אין לנו בשביל מה לשאוף קדימה ולהמשיך
לחיות. ומכאן נסיק מסקנה שהחיים בעצם שווים לאהבה.

חשוב לנו בתור בני אדם לעשות מה שאנחנו באמת אוהבים לעשות או
להיות עם מישהו שאנחנו באמת אוהבים כי זה מה שבעצם נותן לנו
סיבה אמיתית לחיות.
לכן כל אדם ואדם חייב לצעוק בקול רם:  "אני אוהב את החיים!".