אהבת השנאה:
נמאס לצחוק, נמאס לשמוח, נמאס.
נמאס לי לבכות, נמאס לכאוב.
אין יותר כוח לחשוב, ולרצות -
אין יותר כוח להילחם, או להיכנע.
לא רוצה אהבה, לא רוצה לשנוא,
לא תשומת לב ולא התעלמות -
לא, לא, לא!

לא לבד, לא עם כולם,
לא לנשום, לא למות,
לא להישבר, לא לעמוד איתן.

תעזרו לי! תעזבו אותי.
תעירו אותי! תנו לי לישון.
תסתכלו עלי! התעלמו ממני.
רע לי! הכל בסדר.

תופסים אותי, ונותנים לי ליפול,
מושיטים לי יד, אבל אני לא תופס,
אני צועק לעזרה, אבל כולם מתעלמים.

אני אוהב אותך! לא איכפת לי ממך.
אני רוצתה אותך! את דוחה אותי.
אני דואג לך! כמה-כמה הפועל-מכבי?
אני מאוהב בך! נשקי אותי.

נשקי אותי...
נשקי אותי...
מי שלא תהיי -
זה כל מה שאני זוכר -
שרק אם תנשקי אותי אשכח ואשכח.

שנאת האהבה:
חבקי אותי חזק,
עד שתתעייפי.
תפלי, ותחנקי,
בואי אלי ואהבי אותי -
הרי אמרת שאני הכל -
אז איפה את?!

זה בסדר, אל תבכי,
אבל אל תחשבי ששכחתי,
עודי זוכר את חטאך-
אפילו שסלחתי.
אז עכשיו נשקי אותי -
זה בסדר, אני מרשה.

אני אוהב אותך - דעי זאת תמיד.
רק אני אוהב אותך - רק אני איתך לעולם,
רק אני שומר עלייך, אף פעם לא פוגע בך.
אז תשארי גם את - רק איתי -
וכשאת איתי - תני את כל אשר ארצה -
ועכשיו - התעלסי איתי!

איך את יכולה?!
לומר שאני לא אוהב אותך?!
אז מה אם הייתי עם ההיא -
לי מותר, את אמורה לדעת,
שאני יודע מה אני עושה -
לא סתם אני גדול ממך.
ההיא זה סתם, מזמוז - ואת -
שמחי על כך שאת איתי -כי רק  אני אוהב אותך.