משהו בתוכי לא נכבה הלילה,
מסרב ללכת לישון,
פעם אחר פעם קורא לי בשמי,
כבוכה ואחר כך צוחק
מבהיל ומצחיק
קורא לי אל חיקו העוטף,
מבכה ומנקה את זגוגיות נשמתי החולה,
מטיף וגורם לי לבכות.
משהו בתוכי לא נכבה הלילה,
לא גווע בתוך הרעב של בטני
משחק בי, כמו ילד קטן,
וקוסם רב עוצמה שלא מתעייפים
רק מעייפים רגשות נסתרים,
ודם קר מבעבע בתוך גופי החסר,
בנשמתי שחטאה, שזה עתה התנקתה
ועדיין חולה, בקושי נושמת,
כבר לא עצמאית כמו שהייתה
פחות חופשיה אך לא מוותרת
בקוסם ובשד הקטן
בקושי רב נאבקת.
עד הבוקר כבר תכניע אותם,
לא תיתן להם יד לשלום,
תקרא תיגר עליהם
והם יברחו
את חלומות הלילה הרע
אתם בשק יגנבו,
והיא מבעד עצמה תחייך,
תשכין שלום בית ותעצום לי עיניים,
תרדים אותי עם שיר ערש רוסי,
שפעם שרה אימי,
במחוזות ילדותי,
ואני ארדם
לא אחלום על קוסם,
ושום שד אותי לא יעיר,
כי אני מוגן בשיר ערש נושן
ובמגע נשכח של אימי,
שחזרו ועלו
עלו וחזרו,
שהושיעו אותי,
מעוד לילה מבעית,
מגעגוע ובדידות
וכמיהה לא זכורה,
שהייתה חסרה,
שהצילה אותי,
סחפה אותי -
לחוף מבטחים,
אל הבוקר.