עידו ווייס / מימד בודד |
פניה בוערות מקרני החמה
רגליה מושטות שלובות תחתיי
עיניה בוהות לכיוון ידיי.
מחכה למגע החם האוהב
כשם שהבטחתי לאסור את הכאב.
עיניה צבועות כחול אפרפר
הרגשת בטחון סמוי מהעבר.
תמימותה גורפת מבטים מוסווים
כרעת אחים אל תוך הקברים.
והנה היא עולה במעלה העננים
ביחד עם כל רוחות האחרים,
אני אחכה לה כשתבוא עם כולם
במקום שהנפש לא קשורה לאדם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|